היי,
אני סטודנטית, בחורה רגילה באופן כללי, נראית יחסית טוב ואפילו מצליחה בתחום שלי. ובכל זאת,בכל הקשור למערכות יחסים, משהו תקוע...אני לא מסוגלת ל"צאת" עם גבר לפני הכרות ארוכת טווח, משמע, חודשיים שלושה. (היום אני יודעת שמושג זה נקרא demiromatic).
לא רק זה, אני לא מרגישה צורך עז לסקס גם לאחר הכרות מבוססת ויציבה, הערך העליון בעיני, זו התקשורת הרגשית, החיבוק החזק, הרגש שנמצא בחלל, היכולת להיות יחד עם הנפש שמצאת ללא הריגוש הפיזי בסקס, חיבוק מביא אותי לסיפוק האמתי שלי.
לצערי, החיים היום מבוססים על אתרי הכרויות, מרחבים שההגיון הפנימי שלהם דורש סיפוק מידי. האם ניתן להכיר בעולם כל כך מיני, וירטואלי, ומידי, אדם עם אותם צרכים כמו שלי? האם אני היחידה שחיבוק הוא ערך עליון עבורה?
אני לא רוצה "לדפוק" גבר רגיל, לצאת אתו, לאהוב, ולבסוף לסרב לסקס, אין בכך טעם. אני רוצה מישהו שרואה חשיבות, מרגיש ורואה את העולם כפי שאני רואה אותו.
אין לי מושג אם למחשבות הללו תהיינה תשובות מספקות. אבל בכל זאת, הפחד המתמיד מפני חיי בדידות (אני אוהבת להיות לבד! אבל אין הביחד עוצמתי ומדהים כל כך?!) ארוכים ונצחיים, כשמסביבי העולם יחסית מסתדר בזוגות, הטריד את מנוחתי מספיק כדי לכתוב, ואולי לקוות למצוא כאן חוט מחשבה דומה.
תודה בכל אופן, :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות