אני בן אדם עם ביטחון עצמי גבוה,יודעת מה אני רוצה מעצמי.כל דבר שאני עושה אני שלמה איתו לחלוטין.אם אני טועה,אני לומדת מהכישלון ומפיקה את המיטב.אני עושה מה שבראש שלי,לא חוששת לנסות דברים חדשים.אני לא מתפשרת על העקרונות שלי ואני מאמינה שאני מסוגלת לעשות כל דבר שרק ארצה ע"י השקעה ומוטיבציה.אני פועלת לפי העקרונות האלה והאמונה שלי בעצמי היא חזקה.יש לי דימוי עצמי גבוה.אני ביזיזות עם בן אדם שגולש לשיחות נפש.הוא אמר לי שיש לי דימוי עצמי נמוך וביטחון עצמי נמוך.אני מאמינה שהוא ניסה לעשות עלי מניפולציה כלשהי,ציפה שיצא לו מזה משהו.התחלתי לחשוב על המצב מעבר.היזיז אמנם ניסה לעשות מניפולציה,אבל בסופו של דבר אני שמה לב שאנשים חושבים שאני ביישנית וחסרת ביטחון,מקשרים את זה למופנמות.יש הבדל בין השניים,אני לא מפחדת מאנשים ולא נמנעת מאנשים.אני מסוגרת כי ככה נוח לי,כי אני לא מרגישה צורך להתחבר לכל העולם ולחלוק חלק מעצמי עם כולם.אני מסתורית רוב הזמן,מושכת אלי אנשים ומעוררת סוג של אש.כאילו כל אחד מהם מנסה לחקור עלי ולהיכנס לי לחיים.אני יודעת מה אני שווה ואין לי שום בעיה עם ביטחון עצמי ודימוי עצמי.מה שכן,למה אנשים חושבים שאם אתה מופנם אז אין לך ביטחון עצמי?אני טיפוס עדין..חייכני ושתקן.זה מרגיז שיש סטיגמות,שחושבים שיש לך בעיות בדימוי העצמי ובביטחון בגלל המופנמות סוג של מנסים לתקן אותך.מסקרנת אותי התופעה.אם רואים בן אדם שמתרחק מאחרים,למה שופטים ישר וחושבים שהוא חסר ביטחון?למה לא פשוט משערים שטוב לו ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות