הפסקתי לקחת כדורים לדיכאון והרופא לא נותן לי מענה. מה עושים?

אני לוקח כדורים לדיכאון שדיי יצבו אותי בערך 8 שנים- היו תקופות שלקחתי 4 תרופות במקביל במינונים גבוהים בהתיעות עם רופא הורדתי את המינון לכמות מאוד קטנה- אני בנאדם מאוד פזיז אבל בנושא של התרופות אני מאוד מקפיד לקחת ולא לפספס- אבל ברגע שהמינון היה קטן הרשתי לעצמי לזרוק הכל גם כי הרופא לא נתן לי מענה לתופעות לווי וגם כי כבר הייתה כמות קטנה עכשיו אני חודש וחצי אחרי שאני נקי לחלוטין מתרופות- בשבועות האחרונים אני מאוד מאוד עצבני ובימים האחרונים זה בלת נסבל- התווספו לי גם רעידות בגוף ודפיקות לב מואצות ( בימים האחרונים ) אבל הדבר שהכי כואב לי זה שהיום התקשרתי לרופא רפואת חירום- דיברתי בצורה רהוטה תמציתית וברורה ( למרות שבפנים הרגשתי שאני עומד למות ) כי אני יודע שהם אנשים מאוד קרים והם לא אוהבים שמבלבלים להם את השכל וסיפרתי לו לגביי התרופות ולגביי זה שאני טס עוד יומיים (ל9 ימים) ושאני צריך מענה דחוף- זה ממש לא עניין אותו והוא אמר לי ומה אתה רוצה שאני יעשה? לאנשים פשוט לא אכפת- הפוך שאתה במצב נואש קל יותר לדרוך עלייך- בגלל שלאף אחד לא באמת אכפת למדתי בעצמי לתת פתרונות יצרתיים לעצמי.נשאר לי כדורים עוד מלפני חודש וחצי שלא השתמשתי בהם והם עדיין בתוקף לקחתי היום מינון קטן קראתי אם אפשר לחצות או לא ופעלתי לפי הוראות אני מרגיש קצת יותר טוב מקווה שאני איכשהו יצליח לענות מהטיול ושאני יחזור אני יטפל בזה בצורה מסודרת. הנק' היא שאני הבנאדם היחיד שאני יכול לסמוך עליו, יש לי כל כך הרבה אהבה שנהפכת יותר ויותר לשנאה אני ממש נהיה כמו כולם, אני באמת לא מוערך מהרבה בחינות שכן מגיעות לי וגם אם בסוף המצב יתייצב שוב זה עדיין יכאב לי שהייתי צריך אפחד לא היה שם אפעם! זה פרודקס כי אני ממש אוהב להיות בחברת אנשים מצד שני אני ממש שונא אותם. במסגרת אחת העבודות שעבדתי בהם היה איש מבוגר שבכה לי בטלפון ואמר שאני היחיד שהסכים לעזור לו- זה ממש גרם לי להרגיש טוב, היום אני לא בטוח שהייתי עושה אותו דבר- אנשים לא מוכנים לתת לי 1 אחוז ממה שאני מוכן לתת להם. אני מקווה שהטיול יעבור בשלום אני לא מתכוון להתאבד ( אני בן 26 והייתי במקומות הרבה יותר נמוכים ולא התאבדתי ) אבל אם אני יקבל התקף לב בגלל הקפיצות בכדורים אולי זה היה עדיף לכולם