מרגיש "מת" מרוב פחדים וחששות בנוגע לזוגיות ואינטימיות

שלום לכולכם.

לא הייתי בטוח איך לנסח את השאלה בכותרת: פחד מאינטימיות, פחד ממגע, פחד להיפגע, פחד להתנסות בדברים חדשים.. ואולי זה בכלל שילוב של כל הדברים יחד או בעיה הרבה יותר עמוקה.

כמו שאנשים שקרובים אלי דואגים להזכיר לי לעתים קרובות, אני בחור עם נתונים טובים: נראה טוב, בעל תואר שני באחד מתחומי מדעי החברה, חכם, רגיש, אוהב לצחוק, יודע להקשיב ו...חמוד. יש לי די הרבה ידידות, רווקות ונשואות, ומעט חברים יחסית. תמיד היה לי קל יותר להסתדר עם בנות מאשר עם בנים (אולי כי אני לא מרגיש מאוים על-ידן) ומאז השירות הצבאי אני מסתובב בעיקר איתן. אני מאמין שרובן ככולן רואות אותי כ"בחור מקסים שכל בחורה הייתה מתה להיות איתו, אבל לא אני". למה? כנראה כי יש לי אופי של ידיד טוב שאפשר לספר לו דברים ולהתייעץ איתו (גם לגבי גברים אחרים), והוא לעולם לא ינסה להתחיל איתי. מן עלם חמודות טוב-לב שכזה.

אני אנסה לסדר את כל הבלאגן בראש ולהסביר. מאז ומעולם אנשים מאד עניינו אותי, אבל לא נגעתי בהם, פיזית ונפשית. הסיבה היא שאני מפחד- מפחד להתקרב ולתת לאנשים להכיר אותי. אני מרגיש שבניתי סביבי יותר מדי הגנות שקשה לי להוריד. בשנים האחרונות התחלתי, לאחר מאמץ, לחבק ידידות כשאנחנו נפגשים/נפרדים ולשאול שאלות יותר אינטימיות, אבל לא יותר מזה. אני חושב שזה נובע מהקרירות ששררה תמיד בין הוריי בשילוב עם העובדה שחונכתי כך ש"אסור לגעת בבנות- הגוף שלהן קדוש", והכל כבר מגיל קטן (לא ידוע לי אם עברתי התעללות מינית בילדות, למרות שלאחרונה הבנתי שגם זה מתקבל על הדעת). בכל מקרה, הגעתי לשלב בחיים שאני מרגיש תקוע. כל בחורה חדשה שאני מכיר, גם אם אני מעוניין למשוך את הקשר לכיוון הרומנטי, אני הופך בקלות לידידות חדשה ויוצר עוד קשר עם רגשות חד צדדיים שקשה לי להתמודד איתם אחר-כך.

בקיצור, אני יודע שאני עושה דברים בצורה שגויה, אבל אין לי אומץ לעשות אותם בצורה הנכונה. מעבר לכך שכרגע אני מפחד לגלות על עצמי דברים שאני חושב שאני לא רוצה לדעת, אין לי אפשרות כלכלית להתחיל טיפול פסיכולוגי. בינתיים, אני אשמח לכמה מילים חמות ועצות שיוכלו לכוון אותי למקום אחר בחיים, כי כרגע, באופן כללי, לא טוב לי.

תודה לכל מי שהתעניין וקרא.

א'.