היי חבר'ה.
ביום שישי התחלתי ללמוד בחטיבה, כמו כל החברות והחברים שלי.
אבל... לא הלכתי איתם לבית הספר שהם הלכו אליו. הלכתי לבית ספר אחר, קרוב יותר לבית שלי, כי רציתי להיות חלק ממגמת מוסיקה (אני שרה וקצת מנגנת מגיל צעיר מאוד).
בשנה שעברה הייתי המצחיקה של החבורה, אישיות צבעונית שכולם היו חברים שלה. היינו חבורה גדולה ומלוכדת, ויום לפני ההגעה לחטיבה לא הפסקתי לבכות וכתבתי הודעות מרגשות לכל החברים. הבן אדם היחידי שאני מכירה שם הוא אדם ממורמר שלמד איתי בשכבה בשנה שעברה. לא היה לי קשר איתו, הוא אהב לרדת על כולם אז התרחקו ממנו.
בשביל לא להיות לבד, רציתי להגיע איתו ליום הראשון ללימודים. הוא התנגד בתוקף וצחק עליי, ואני נעלבתי עד עמקי נשמתי. התרגלתי להיות אהובה ואהודה על כולם, מוקפת אהבה ושמחה וצחוקים.
הגעתי ליום הראשון. לא היה לי איפה לשבת, ומישהי שישבה לבד ריחמה עלי ואמרה לי שאני יכולה לשבת לידה.
הייתי בהפסקה לבד. דיברתי עם חברה בווצאפ ועם ידיד. הרגשתי כל כך רע.
אמנם יש לי מחנכת נחמדה וטובה, והתחלתי לקחת את עניין הלימודים ברצינות ואיך שהגעתי הביתה לאחר בית הספר הכנתי את השיעורים שהביאו. אבל...
אני ממש בודדה! באמת שניסיתי לפתח שיחות, ניסיתי להתיידד והתעניינתי איך קוראים לילדים שדיברתי איתם. התגובות היו מחולקות ל-2:
או שלא ענו לי בכלל, הביטו בי במבט מגעיל והמשיכו בדרכם או שענו לי בקצרה בפרצוף משועמם, שאחריו ממש לא התחשק לי להמשיך לנסות.
מה אפשר לעשות? לעבור לבית ספר שאני ממש רוצה בשנה הבאה? או פשוט להמשיך ככה עד סוף בית הספר?
חוץ מזה, אני ממש מפחדת שלא יקבלו את הקול שלי כשאופיע בטקסים והופעות של בית הספר, שיבוזו וילעגו לי.
אני ממש אובדת עצות.
אמא שלי לא מודעת וגם אם היא תדע היא לא תעשה עם זה כלום ותתחיל לריב איתי... אבא שלי יגיד שאני ילדה בעייתית....
אין לי עם מי לדבר. אני אמנם גרה בבית יפה ולא חסר לי כלום, יש לי את הבגדים הכי איכותיים ומגניבים, את הספרים הכי מעניינים ואת החדר הכי מושקע. אבל הדבר שאני הכי רוצה אי אפשר לקנות בכסף: אהבה וקצת הקשבה.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות