לוותר על הלימודים שלי וללכת לחברות שלי? או להשאר חזקה ולהיות במגמה טובה?

היי, אני עכשיו עליתי לתיכון והתקבלתי לבאמת מגמה טובה, מגמת רפואה, אתחיל מהתחלה, בחטיבה שלוש שנים, היינו שלוש בנות בכיתה החברות הכי הכי טובות אני ואחת מן החברות הטובות התקבלנו למגמת הרפואה, אבל אחת מן החברות לא התקבלה ונשארה בכיתת עיוני רגילה, אני בהתחלה חשבתי שאהיה גם בעיוני עם שלושתם ולא ניפרד, אבל ששמעתי שחברה שלי הולכת לראיון ניסיתי להתקבל גם. רק אומרת לכם את מצבי בחטיבה- בוא נגיד שכן, הייתי תלמידה טובה והיה אכפת לי מהלימודים, הציונים שלי היו רובם מעל לשמונים אבל בוא נגיד, היו יותר טובים ממני בשכבה. דבר אחד אני יכולה להגיד שבלי חברות מאוד קשה לי ללמוד,אני לא רואה את עצמי לומדת בלי איזו חברה לפחות אחת טובה שלי . אני בן אדם שרגיל להיות מוקף בחברים ובאמת, בלי עין הרע אף פעם לא היה חסר לי.
בקיצור החברה שלא התקבלה, לא לקחה כל כך קשה שעכשיו היא עומדת להיות ״לבד״ היא יודעת איך להתנהל והיא יודעת למצוא חברים. חוץ מאותה חברה טובה שיש לי היו שם עוד שלוש בנות מהשכבה שלי שתמיד לא התחברתי אליהן (בואו נגיד את האמת, שנאתי אותן היו נראות לי כל כך משעממות וסנוביות) ודווקא אותה חברה כן הייתה די מחוברת אליהם. בקיצור הימים עברו והתחברתי טיפה לילדות האחרות שלא אהבתי אותן בהתחלה , אבל ממש לא בקטע של חברות לחיים, אתם יודעים היי ביי ורק בכיתה עצמה ובדרך חזרה הביתה כי אנחנו מסיימים בשעות מאוחרות ושאר השכבה כבר השתחררה. לאחר כמה ימים שהמחנכת התחילה להקריא את שעות הכיתה ושיעורי הרפואה התחילו החברה שלי פתאום נהייתה מיואשת, ונכנס בה איזה רצון עז ועקשנות ש-״פה אני לא נשארת, אני עוזבת לעיוני״ ששם נמצאת החברה הטובה מהחטיבה. כבר הרבה זמן היא רוצה לעבור ואותי זה רק מבאס , גורם לי לא לרצות בעצמי להיות בכיתה , כי מה עכשיו אני אהיה לבד ושתי החברות הקודמות שלי יהיו ביחד וישכחו ממני? בואו נגיד את האמת אני מבינה מה היא אומרת ששיעורי רפואה לא מעניינים אותה, החומר הוא קשה והוא קצת לא מה שחשבנו, אבל אני מוכנה לתת לזה צ'אנס אבל אני יודעת שבלעדיה יהיה לי קשה. דיברתי על זה עם אימי והיא רק אומרת לי:״תפסיקי להיות נגררת, זה העתיד שלך מה זה משנה מה חברות שלך עושות״ אבל זה כן משנה, אני חייבת את הכתף שלי, את החברה הטובה שתהיה איתי, זה ביאס אותי מאוד וגם עכשיו לא נעים לי מאמא שלי שכ״כ התגאתה בי אני מפחדת לאכזב את עצמי ובעיקר את אמא שלי , שהיא גורם משמעותי בחיי וכן, יש בי רצון להוכיח לה.
לא כזה יהיה אכפת לי להשאר או לעזוב, רק שתהיה איתי לפחות חברה אחת. לא אכפת לי להשאר ברפואה ולתת צ'אנס וגם לא אכפת לי להיות עם כל החברות שלי בעיוני שכ״כ באלי לחזור להיות איתן כמו שנה שעברה.
מה לעשות לוותר על הלימודים שלי וללכת לחברות שלי? או לתת צ'אנס ולהשאר ברפואה בלי יותר מדי חברות? מבקשת את עזרתכם אנשים טובים❤️