אז אני בת 13 ומאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי בבית שלי(ההורים שלי גרושים).אבא שלי הרביץ לי התעלל בי ולאמא שלי פשוט לא היה אכפת.בגיל 6 נולד לי אח(נולדנו אותו תאריך) ומאז הצומת לב מופנת רק עליו... (אחרי שהיינו חוזרים מאבא שלנו בוכים אחרי שהוא הרביץ לי ואח שלי נלחץ אז עלי היא כועסת ואותו מחבקת.)מאשימים אותי בהכל המצב הכלכלי שלנו לא טוב אבל לאח שלי תמיד יש כסף לקנות שטיות ודברים לא נחוצים וכשאני מבקשת אז אין(אני מאד מתחשב במצב הכלכלי שלנו) .והייתה לי תקופה מאד קשה של התקפי זעם חמורים(בגלל המצב הנפשי שלי)אז אמא שלי הייתה מוציאה אותי בכח החוצה ונועלת את הדלת,ככה שעות.וגם בלימודים מאד קשה לי(עשו עליי חרם 4 שנים) יש לי הפרעת קשב אבל לא בדיוק אבחנו אותי אז אין לי הקלות...אני סובלת בערך כל החיים שלי,היום אני בכיתה ז' ובכיתה ו' כל הסיפור עם אבא שלי התפוצץ( חקרו אותי והוא כמעט נכנס לכלא) ומאז אני בטיפולים ובזמן האחרון אבא שלי החליט להפסיק את הטיפולים ושוב נפגעתי ממנו.אני כל הזמן רב עם אמא שלי ורק כשאני חושבת לבקש עזרה מהעובדת סוציאלית שתוציא אותי מהבית אני מקבלת התקף חרדה קשה. איבדתי אמון בכל בן אדם ושאר המשפחה שלי תמיד לצד אמא שלי ועם המשפחה של אבא שלי אני לא בקשר.יש לי כבר המון זמן מחשבות אובדניות אבל אני תמיד מנסה להאחז בכדורסל(אני שחקנית כדורסל) אבל אני כבר על סף שבירה כי למה ילדה בגילי צריכה להתמודד עם זה.. בבקשה תתנו לי עצות ,אני מתחננת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות