שלום
אני בן עשרים ושתים והייתה לי חברה שנה וחצי יש לציין שזו הייתה החברה הראשונה שלי.
היה לנו קשר באמת מדהים והרגשתי בו הכי בטוח בעולם, גם שרבנו ידענו שזה רק יחזק את הקשר, למרות שזה לא קרה הרבה, הייתה לנו הבנה וסמכנו אחד על השני, לא בגדנו אחד בשני, נתנו מרחב אחד לשני, פירגנו אחד לשני באמת שהיינו תמיד שם אחד בשביל השני.
נפרדנו לפני ארבע חודשים והיה לנו מאוד קשה להתנתק אחד מהשני רק בחודש וחצי האחרונים אנחנו לא מדברים בכלל.נפרדנו בגלל שיש לנו שאיפות שונות
אני לא יודע אם זה רק השאיפות או שאהבה שלנו היא לא כמו שהייתה אני חושב שאם באמת זה היה חזק זה לא היה קורה לא משנה מה השאיפות שלנו.
לא באמת הבנו אחד את השני וניסנו להסביר את הצדדים פשוט זה התפוצץ, לדעתי הדברים היו יכולים להיעשות בצורה יותר שקולה ונכונה ועכשיו פשוט אין ברירה וצריכים להתמודד עם המצב.
עכשיו הבעיה היא שאני חושב עלייה כל הזמן, רוצה לשמוע אותה והיא לא יוצאת לי מהראש.
פשוט הגעתי למצב שזה כבר מעיק ואי אפשר להתמודד עם זה יותר, אני חושב שגם הבעיה היא שלפעמים לבנאדם קשה להודות בטעות וזה יראה כחולשה ואולי אפילו הצד השני ינצל את זה ובגלל זה שום דבר לא השתנה ובגלל זה פשוט מנסים להתמודד עם זה.
איך אני יכול להמשיך הלאה להסתכל קדימה בלי להסתכל לעבר?כמה זמן ייקח לי לצאת מזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות