אוקי אז אני אתחיל בזה שאני יודעת שזה נשמע די מתנשא אבל אני אסביר, כשהייתי קטנה (עד בערך כיתה ו) לא היו לי חברים בכלל, קרו לי כמה אירועים נוראיים שאני לא אכתוב עליהם כי אני מרגישה שהם מאחורי כבר, הביטחון העצמי שלי היה ברצפה, לא היה לי חברים וממש כל בוקר נאבקתי על לקום מהמיטה. בתחילת החטיבה הכל השתנה, הלכתי לכיתה עם אנשים חדשים לחלוטין והתחלתי להרגיש טוב עם עצמי, ונהייתי די "המלכה" של הכיתה ושל התנועתי נוער שאני בה, אני אוהבת את המקום שאני היום ומרגישה טוב עם עצמי והרבה יותר אוהבת את עצמי החדשה מאשר הישנה, יש לי המון חברים ואני פשוט מאושרת, עם המעבר לתיכון הכל טיפה התערער אבל החברים שלי עדין איתי והכל המשיך כרגיל, התחלתי ללכת לכל מיני מקומות חדשים ולהכיר עוד אנשים אבל שמתי לב שכל פעם לפני שאני הולכת למקום חדש, כמה ימים לפני זה אני בחרדות מטורפות שלא יאהבו אותי, שאני לא אהיה המרכז, שיהיו לי רק 3 או 4 חברות ממש אני סובלת מזה - לא מצליחה לישון, בוכה, נהיה לי כאב ראש, אני ממש סובלת מזנ. ואני יודעת שלא תמיד צריך להיות המרכז וש3-4 חברות זה נחמד וכיף (במחנות וכאלה) אבל אני ממש מרגישה נורא אם אני לא במרכז ואני יודעת שזה דבר נורא אבל אני לא מצליחה להתמודד עם זה... הפחד לא להיות המרכז הורג אותי למרות שאני יודעת שלהיות המרכז זה לא הכי חשוב ובכל זאת אני לא מבינה למה זה קורה ובעיקר איך אפשר להפסיק את זה... אני אשמח לעזרה ולדעתכם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות