את כל הקטע מהדיכאון אני לא אסביר, שאלתי באתר הזה על זה כבר כמה פעמים בעבר ואני יודעת גם בלי האתר שאני צריכה לטפל בעצמי אבל ככל שעובר הזמן אני מוצאת בעצמי עוד דברים שאני בשוק מעצמי שלא חשבתי על זה קודם ועל זה שאני לא מסוגלת לקום ולטפל לפני שאני אגלה עוד דברים על הנפש שלי שיגרמו לי להיות בהלם.
אני אתחיל בזה שעברתי התעללות בבית ספר, אבל לא כמו כל ילד נורמלי זה כמעט לא השפיע עלי. זה קצת מוזר, אולי מאוד מוזר. כי אני נשארתי אופטימית, כמובן שהייתי עצובה מידי פעם אבל כל השנים שאמרו לי דברים מגעילים לא ממש גרמו לי לכלום. עד שעברתי דירה והתאכזבתי ברמה מחרידה שלא רק בבית ספר הקודם שלי יש בריונות, בערך מאז או אולי קצת מאוחר יותר, כל פעם שהייתי לחוצה הייתה מתחילה לכאוב לי הבטן, הייתי נלחצת יותר ויותר ולא יכולתי להירגע והייתי מתחמקת ממפגשים מרוב לחץ. בהתחלה חשבתי שהבעיה היא בריאותית, בגלל כאבי הבטן ולפעמים הבחילות בכל מפגש חברתי או מפגש שערך יותר מכמה שעות רחוק מהבית והמקום המוכר לי.. אבל עכשיו אני לא חושבת שזה בריאותי. בבית זה לא קורא לי, עם החברה הטובה שלי כשאנחנו לא מדברות על נושאים שמלחיצים אותי אין אפילו זכר לזה. אבל לפעמים היו נושאים שלא יכולתי לדבר עליהם בלי שאני אתחיל להיכנס לפאניקה. ממש לפני כמה זמן הבנתי שיכול להיות שזה חרדות, יש לי הרבה סיבות להיות בחרדה. כאלו ספק שאנשים היו נשארים שפויים אחרי חלק מהדברים שעברו עלי, אפילו אני בקושי שפויה. אני מנסה לטפל בזה בעצמי, אבל אני רק מלחיצה את עצמי עוד יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות