פציעה קשה בגיל צעיר, בעקבותיה קטעו את ידי השמאלית כמעט עד המרפק, נטלו ממני מאמצים פיזיים ונפשיים (שלצערי לא נתתי להם מקום, בצורה מודעת וגם שאינה מודעת), למשך תקופה של כמעט 5 שנים והרבה ניתוחים וגם העברת דומיננטיות ליד ימין, הזיה בפני עצמה, ואיכשהו עם הרבה מאמצים, אני מוצא את עצמי בגיל 36 ללא יכולת לייצר מוטיבציה לכלום.
בסקלה של הדבר הבנאלי של לשטוף כלים ועד לזוגיות, אני נמצא כמה קילומטרים מאחורי הלשטוף כלים (מתכוון שפשוט אין לי כח לכלום), והבעייתי יותר, אני אדיש לזה לגמרי.
אני אדם שמייצר עניין, חיובי או שלילי, כמעט בכל מקום שאני נמצא בו, מלא חברים, צחוקים וכיף סביבי, אפילו איש שיחה לא רע., אבל תכלס, אין לי כח לכלום. כל מפגש חברתי הוא אתגר נפשי לא נעים בשבילי ואני מחפש לקצר אותו, ובגדול רוצה לסיים את היום עבודה שלי ולחכות בתסכול למחר, באיזה לחץ תמידי כזה.
הרצון לזוגיות הפך מרצון שכולל בתוכו את כל מרכיבי הזוגיות שכולם רוצים, הפך בעקבות הימנעות מהאזור הזה, לחוסר יכולת לייצר קשר כלשהו עם אישה.
מנסה להבין מה לעשות בשביל להפוך את הקערה על פיה, כהתחלה, בחשיבה ובדברים ממש קטנים וימיומיים ועד לחזרה לשליטה.
אשמח לעצה, מקווה שדבריי הקצת מבולבלים, מובנים.
תודה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות