מרגישה שקופה, לא יודעת מה לא בסדר איתי ואיך לרכוש חברים

אז כפי שהבנתם מהכותרת כבר, אין לי ממש חברים
זאת אומרת, יש לי בערך 3 חברות, ואיזה ידיד שבסופו של יום אני איתם כי אין לי כל כך עם מי, למרות שהמון פעמים הם מורידים לי את הבטחון ועושים לי רע אבל יודעים שאני לא אברח לשום מקום כי אין לי לאן.. הבעיה היא שכל פעם שחברים שלהם באים בין אם זה בבית ספר או בין אם זה כשאנחנו בחוץ אני פשוט לא מצליחה לדבר. בהתחלה שמתי לב שיש ניסיון לחבר אותי וזה לא שמישהו מנסה לדחות אותי בכוונה, פשוט מרוב שאני לא מצליחה להשתלב וכולם רגילים לזה אני לא יותר ממישהי שהיא חלק מהרקע.
אין לי אינסטגרם או סנאפ צאט כי אני לא מצטלמת גם ככה ואני מכוערת, אבל כל הקטע שאני לא חלק מהרשתות החברתיות רק הופך אותי לעוד יותר שקופה.

השכבה שלי קטנה וסופר מגובשת אבל יש ילדים שאפילו לא מודעים לקיומי אם אין לנו שיעורים יחד (ולפעמים גם זה לא בדיוק עוזר) וכן קורה שילדים באים לבד (ןלא בקבוצות) ומתחילים לדבר איתי ואז הם מגלים שכן יש לי פה ומנהלים איתי שיחה וצוחקים והכל בסדר. לפעמים יש אנשים שטיפה מכניסים אותי ללחץ, ואם מישהו מתחיל איתי (מה שקורה בדרך כלל לא בית ספר כי אז לא יודעים איזה מוזרה אני, אני די נכנסת לשוק שפונים אליי בכלל ומתחילה להיות ביישנית ולהיסגר מה שמתפרש כסנובית וזה הכי לא אני), אני סתם מרגישה סתומה ומכוערת ושאין לי שום דבר להוסיף ועדיף שאשתוק כי גם ככה לא יוצא לי שום דבר טוב מהפה..
היה לי חבר ראשון רציני לפני כמה חודשים וכל החברים שלו כנראה חשבו שאני מוזרה כי כל פעם שהיינו יחד שוב נכנסתי למוד הזה שלי. בכל מקרה עכשיו גם אין לי אותו כי הוא התגייס ונפרדנו אבל זה כבר סיפור אחר
בכל מקרה הקטע הוא שרוב האנשים כבר מצאו את החברים שלהם ויש להם קבוצות ואני מרגישה שזה לא באמת ישנה אם אני אהיה בסביבה או לא כי הכל ישאר בדיוק אותו הדבר. אחרי 3 שנים בתיכון שאני לא מוצאת את עצמי בכלל החלטתי שאני לא יכולה לגרום לזה להישאר ככה, הפרק הבא בחיים שלי זה צבא ואני יודעת שאני לא בנויה ללבד הזה בעיקר אם חברות שלי לא יהיו איתי בכלל. אני כן רוצה לחוות חוויות ולדעת איך זה מרגיש לקום בבוקר ולדעת שלמרות שיש דברים מבאסים לעשות יש לך חברים שיצחקו איתך ותהנה איתם. אני כן רוצה לצחוק יותר, אני לא מחפשת חברי אמת או אוזן קשבת אבל כן בא לי להיות חלק מהחברה ולא יודעת מה לעזאזל לא בסדר איתי שאני מתנהגת כמיו שאני מתנהגת. מפחדת שיהיה אותו דבר בצבא ואז שוב אני אהיה סתם מוזרה שקופה ושקטה שאף אחד לא מדבר איתה.
אז מתוך נואשות אני פונה לפה ומקווה שמישהו יוכל להבין את הסיטואציה נכון ואולי לנסות לעזור לי
תודה מראש