אני נשואה באושר למישהו שתמיד הגדרתי כגבר חלומותיי (אנחנו ביחד מגיל 18 בערך). האנשים סביבי מגדירים אותי כ״קרת רוח״ בדרך כלל, אחת שפחות רגישה/ מביעה רגשות.
לאחרונה הצטרף עובד חדש במקום העבודה שלי בו אני עובדת מספר שנים- סה״כ נמצא כמה חודשים במשרדים, בן גילי, נשוי עם שני ילדים קטנים.
אני חווה משהו שלא קרה לי מעולם - פיתחתי לאדם הזה רגשות שמוגדרים כ״אהבה״ ע״פ הספר- אני כל הזמן רוצה לראות אותו, כל הזמן מחכה לו שיבוא, הוא גורם לי לצמרמורות ודפיקות לב חזקות ומשפיע על מצב הרוח שלי.
הדבר הזה נמשך כבר כשבוע ומגיע למצב שאני לא מצליחה לעבוד מרוב מחשבות עליו, מחייכת כשרואה אותו או חושבת עליו, אני מאבדת תיאבון, אני רוצה להריץ את הלילות כדי שיגיע שוב בוקר ע״מ שנתראה, אני די עצובה כשלא רואה אותו ואם נגזים- אפשר להגיד שהיום שלי נגמר כשהוא לא לידי.
העניין המוזר הוא שאנחנו לא מכירים כמעט (לא מדברים כמעט על הפן האישי), אבל זה ברור לשנינו שנוצר חיבור טבעי בשניה שנפגשנו, אנחנו מתראים הרבה בעבודה גם בהתאם למרחק המשרדים שלנו - דלת ליד דלת, הפסקות וכו׳.
אני לא מצליחה להבין מאיפה הדבר ההורמונלי הזה צץ לי בגוף ולא מצליחה להפסיק אותו!
בהתנהגות שלו אפשר להגדיר אותו כ״זורם״ אבל לא נסחף- אין מגע/ דיבור. יש פה ושם עקיצות קטנות.
אני משתגעת מזה לגמרי בדגש על העובדה שמחר יום חמישי ואין לי מושג איך אשרוד את הסופ״ש הזה בלעדיו.
בנוסף זה ברור מכל הבחינות שלא יהיה בנינו שום קשר מעבר לידידים/ עמיתים בגלל המצב המשפחתי.
המשיכה הזאת בלתי נסבלת ובלתי נשלטת, לפעמים אני מרגישה שזה הדדי, אבל כמובן שלא תהיה שום התקדמות בנושא.
חייבת לדעת איך לעזאזל אפשר להפסיק עם זה? אני מרגישה כמו ילדה קטנה שהתאהבה בפעם ראשונה בחייה!
אני לא אתפטר/ אעבור עבודה בגללו, לא להתראות או לא לדבר לא בא בחשבון לאור קשרי העבודה.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות