טוב, אני יודעת שהשאלה שלי הולכת להרגיז הרבה אנשים ובעיקר גברים, אבל זה מה יש.
יש לי שריטה, אני ממש נמשכת לבחורים "מוצלחים". אני תמיד יוצאת עם כאלו.
כשאני אומרת מוצלחים הכוונה לבחורים מצליחים בקריירה, במקצועות "נחשבים" אם זה הייטק, רפואה, משפטים וכו' או משכילים מאוד, או בעלי חברות סטאראטפ וכו'.
אני בעצמי גם משכילה עם תואר טכנולוגי ועובדת בהייטק, וגם עצמאית מאוד - גרה לבד מגיל צעיר, מחזיקה רכב וכו'.
קצת מדכא אותי לצאת עם בני גילי, עם בחורים שגרים אצל ההורים או עובדים במקצועות פשוטים כאלה, או חסרי השכלה ולא שאפתניים.
לא בהכרח חשובה לי השכלה, כמו שאפתנות, כפי שאני מעידה על עצמי ופועלת בכך.
אני לא מזלזלת באף אדם ובמקצוע שלו, אבל אני פשוט לא נמשכת לבחורים כאלה.
לצורך העניין, יצאתי עם בחור בן גילי, שעובד במוקד שירות, גר אצל ההורים וגם פרש מהתואר, לא יכולתי לתפוס ממנו בשום צורה והפסקתי. זה חזק ממני.
לפעמים אני תוהה אם אני מפספסת משהו ואיך אני יכולה לשחרר מהתפיסות האלה, או שבעצם - למה לי לשחרר, הרי אני לא דורשת משהו שאני לא מקיימת בעצמי.
בסופו של דבר, עם כמה שזה שטחי וסטריאוטיפי, אני מודה שאני לא רוצה להיות עם גבר שאצטרך לפרנס אותו ושנחיה מהמשכורת שלי.
אני מרגישה שאני לא שולטת בתפיסה הזו, ושזה שטחי מצידי לא לתת צ'אנס לבחורים מסגנון פשוט יותר, אבל אני לא מצליחה לשחרר מזה.
מישהי הייתה במצבי ויכולה לייעץ? או שזה בעצם לא כזה נורא לשאוף גבוה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות