כן
אני חושבת שהייתה לי סוג של חרדה חברתית בעבר, מאז תחילת היסודי קרו דברים שגרמו לי לחשוש לפנות לאנשים ולא לסמוך על אנשים. לא הצלחתי להיפתח לאנשים שניסו להתחבר אליי מרוב שפחדתי.
אחר כך פיתחתי קשרים אינטרנטיים ממש לא טובים שכללו תמונות וסרטונים מיניים שלי, כל זה כי פחדתי שהאנשים שהייתי תלויה בהם יפסיקו לדבר איתי.
אחרי הבן אדם הראשון שגרם לי לעשות את זה נתתי לעצמי הפסקה, התחלתי לשחק במשחק וידיאו אחד מפורסם ולדבר בסקייפ עם אנשים אחרים. זו הייתה תקופה יפה שגרמה לי להיפתח סוף סוף. הבעיה שתקופה קצרה לאחר מכן המשפחה שלי עברה איתי לקנדה. קשה לי להיפתח לאנשים, אני כבר שנתיים בערך נמצאת שם. אני מרגישה אבודה ומפחדת שלא יהיה בסדר. אין לי כרגע מוטיבציה לשום דבר, אני לא מרגישה שמחה. מרגישה שאין לי תקווה.
ההורים שלי התעללו בי ואחד בשני בעבר(לפעמים גם עכשיו), ובכל פעם שהם ראו אותי בוכה כי אני בודדה ודיברו איתי הם גרמו לי להרגיש רע יותר. ביקשתי מאמא שלי פסיכולוג והיא אמרה שהוא יתן לי תרופות שיגרמו לי להשמין והפחידה אותי. היועצת בבית הספר צבועה אליי ואני לא יודעת למי לפנות.
יש לכם טיפים כלשהם שיעזרו לי להירגע? להחזיר את הרצון לנסות? אני יודעת שיש לי תקווה אם פשוט לא אתייאש. יש לי הרבה זמן לחיות והרבה דברים לחוות, אני פשוט לכודה כרגע ואני צריכה עזרה. בבקשה תעזרו לי
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025