לאן שאני לא הולכת, אני מרגישה דחויה. גם אם אנשים מדברים איתי, גם אם מחבקים אותי וגם אם לא, אני מרגישה כמו קוץ בתחת. שלא רוצים אותי שם, שהיה הרבה יותר טוב להם אם פשוט הייתי מתחפפת. אז לפעמים אני באמת מתחפפת, ולפעמים לא. כי אין לאן. ומרוב חוסר ביטחון אני גם מקבלת את ההרגשה מהחברות הכי קרובות שלי, כול אחת שמבטלת לי מתי שהוא שקבענו להיפגש זה מרגיש לי כאילו מתחמקים ממני. ואם אני קצת חופרת כמו שאני נוטה להיות, וחברה אומרת לי "סתמי כבר", בצחוק. אני יודעת שזה בצחוק. אבל זה עדין כול כך פוגע, כול כך פוגע בי כי זה רק מאשר את החששות שלי. שאני מדברת יותר מדי, נמצאת שם יותר מדי, שאני צריכה ללכת. שאני רוצה ללכת.
אז לפעמים אני מודעת לזה שאני חיה בסרט ושלא כולם שונאים אותי, ולפעמים לא. לפעמים אני אומרת משהו, עד שאני מעזה ופותחת את הפה, ואף אחד לא עונה. ואני יודעת ששומעים, ואולי בעצם לא.
אבל פשוט לא עונים לי. אני כלום, אני אוויר לידם.
עברתי לכיתה חדשה לפני שנה, אבל אני עדיין לא קשורה, עדיין אווטסיידרית. ולפעמים אני חושפת חלק מאיך שאני באמת, מספרת בדיחה- ואם יש לי מזל שומעים אותי וצוחקים. אבל אז אני ישר נסגרת, כי.. האמת היא שממש אין לי מושג למה. הם פשוט לא נותנים לי הרגשה שאני יכולה להיפתח בלי שיישפטו אותי.
אז אני עדיין תקועה ועדיין היחיד שעונה לי רוב הזמן זה האוויר.
כשאני בוכה באמצע הכיתה? אף אחד לא שם לב. ואולי עדיף ככה.
אז אני והאוויר חברים, וממש אין לי מושג מה לעשות לגבי זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025