כולם עוברים הרבה חוויות בחיים, נעימות וכאלה פחות.. חלק מהאנשים ננעלים ונסגרים ומפחדים לתת אימון במישהו שוב ולא משחררים..
הקטע אצלי שאני לא ממש חוויתי חוויות כה קשות ודברים שכלכך פגעו בי והרסו אותי..
ולמרות זה, אני מתקשה להמשיך הלאה, לשחרר ולהכיר ולתת צ'אנסים.
הכרתי כמה בחורים בחיי שהיו מעוניינים דווקא בקשר רציני ופשוט חתכתי באמצע שום מקום בלי סיבה מוצדק בגלל דבר אחד : פחדתי
אני לא יודעת למה אבל פשוט פחדתי..
לפני איזה חודש קצת יותר, הכרתי איזה בחור ואנחנו מדברים כמעט כל יום, הוא מאוד נחמד, רציני ומעניין..
אחרי ששנה שלא הייתי עם אף אחד בכלל ולא דיברתי עם אף אחד דווקא איתו רציתי לתת הזדמנות, הוא הרגיש לי שונה ובאמת כשהתחלתי להכיר אותו הוא באמת שונה מבין עניין עם ראש על הכתפיים ופשוט כיף לי איתו..
אתמול בלילה דיברנו שיחה ארוכה בטלפון, מפה לשם התווכחנו כלכך רע על כלום..
אין סיבה אחת מוצדקת לוויכוח שנוצר בינינו..
הוא רוצה שאני אהיה גלויה איתו, כנה ולספר לו הכל
ועד עכשיו באמת שלא שיקרתי לו ואין משהו שהוא אמור לדעת ולא סיפרתי לו..
הוא אמר לי שהוא מרגיש שיש משהו שלא סיפרתי לו עליו.. ובאמת שאין כלום..
וניתקנו את השיחה בצורה שכלכך לא הייתי רוצה לנתק..
חשבתי אולי בגלל שאני אופי לא כזה זורם ומספר על הכל בקלות ולפעמים מורגש שאני תופסת מרחק אז אולי הוא מרגיש אותי כזאת מסתורית?
אני לא יודע מה לעשות, האם לדבר איתו או לחכות שהוא ידבר איתי? ואם יעברו כמה ימים ולא נדבר? מה לעשות?
נכון ניתקנו את השיחה בצורה לא הכי נעימה, והוא אמר לי "נדבר", מצד אחד אני מרגישה שזה קצת מכשול קטן ונתגבר עליו ונחזור לדבר כמו קודם ומצד שני קצת מרגישה שמשהו נשבר בינינו...
ואני סטודנטית לתואר ראשון ויש לי תקופת מבחנים ואחרי השיחה אני לא מצליחה להתרכז וללמוד.. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות