אז הכל התחיל בערך בכיתה ח'. אני ושחר היינו החברים הכי טובים, כל הזמן היינו ביחד, בכל ערב דיברמו ואף פעם לא רצינו להיפרד. באיזשהו שהוא שלב שעליו ידעתי רק בדיעבד שחר התאהבה בי, היא כן נתנה רמזים, אבל לא הייתי מספיק חכם בשביל לקלוט אותם ולעשות משהו. באזשהו מקום כן אהבתי אותה בכל זאת היא הבן אדם הכי קרוב אלי.
נגמרה לה כיתה ח וכל החופש הגדול דיברנו. פתאום בתחילת כיתה ט היא פשוט התרחקה בלי לומר מילה ובלי סימן מקדים. שתבינו שהרגשתי שאיבדתי הכל, היא הייתה באמת הכל בשבילי. ואז שאני בערך מרוסק מזה ששחר כבר לא חלק בחיים שלי. כי הבנתי שלרדוף אחריה לא עוזר ורק להוציא אותה מהחיים שלי יעזור לי גם אם זה קשה. הכרתי מישהי חדשה כלומר לא חדשה כי ידעתי מי זאת היא בשכבה שלי אבל לא דיברנו אף פעם (תאמת שהיא לא שמה עלי שנה שלמה כי היא דיי סנובית). קראו לה שיר ועם שיר ואוו הכל פתאום שונה, היא פשוט הבן אדם הכי מושלם שאיי פעם הכרתי לא זוכר שאז היה בה איזה פגם כלשהו. עם הזמן אני ושיר נהינו ביחד מסוף ט. קרה שבתחילת כיתה י פגעתי בה, ונפרדנו לחודש אבל נלחמתי עליה וחזרנו ומאז אנחנו ביחד (שנה ושבעה חודשים נראב לי כבר).
בשנה וחצי הזאת הכל ממש מושלם אין תלונות *אבל* אני מרגיש כבר שחיקה, שזה לא כמו פעם. אני לא אוהב כמו פעם, אבל אני לא מסוגל לדמיין את החיים של בלעדייה. היא הכל בשבילי ואני יודע שאם אני אפרד ממנה היא תתפרק ואני לא רוצה לעשות את זה אני יותר מדיי אוהב פשוט בא לי כבר משהו חדש ריגוש מטורף שכבר מלא זמן לא היה.
זה נשמע מוזר אבל יש פעמים שאני רוצה אותה לכל החיים. זה רוב הזמן, ויש פעמים שפשוט בא לי לבד בא לי לחיות את הגיל הזה כבר ולהנות ממנו וזה לא קורה איתה. מצד שני אני אוהב אותה בלי אולי אני פשוט אוהב
(אם מישהו יציע לקחת הפסקה ולחשוב לבד זה לא יעזור זה רק יוביל לפרידה שאלתי את שיר איזה פעם על הנושא באופן כללי והיא אמרה שזה מוביל רק לפרידה)
מראש תודה על העזרה ומצטער אם בלבלתי אני מבולבל בעצמי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות