היי, אז אני אתחיל בקצת רקע עליי אני בן 23 גר עם ההורים ודיי מתוסכל ומבולבל.
אני אחד שתמיד חושב קדימה ומתכנן ותמיד חושב לעומק אם לעשות משהו או לא .
מאז שהשתחררתי עבדתי בעבודה 1 עבודה מועדפת ששם עשו לי את המוות ונשארתי עד הסוף ולא וויתרתי , בידיוק שסיימתי עם העבודה המועדפת גם אני והאקסית נפרדנו ומאז שזה בערך לפני 4 חודשים שאני עצוב, חסר מוטיבציה , ללא תשוקה לכלום ולפני כן הייתי פשוט מאושר.
בחודשיים הראשונים הייתי ממש בדיכאון ובו זמנית ניסיתי ללמוד לפסיכומטרי שממש לא היה לי ראש לזה באותו זמן וכמובן שהתוצאה בהתאם -על הפנים.
ובחודשיים האחרונים התחלתי להזיז עיניינים.
*בתכלס אני אפילו לא יודע מה אני רוצה ללמוד ומה הכיוון שלי בחיים וזה מקור הדאגה שלי .
עשיתי ייעוץ לימודים+אבחון תעסוקתי והתוצאות זה תואר בספורט(אופציה שאני אוהב אבל הכנסה גרועה)
או מנהל עסקים , כלכלה שבתכלס לא כזה מעניין אותי .
אני באמת מנסה לצאת מזה,להחזיר לחיי את המוטיבציה, התשוקה והכיף הזה שהיה לי פעם ופשוט נעלם. אני פשוט מרגיש חיי-מת.
אז החלטתי ללכת על קורס מדריכי חדר כושר שזה כרגע הדבר היחיד שאני לא מוותר עליו -חדר כושר , אימונים אבל אני דיי סקפטי.
ראבק יש כאלה בגילי לא חושבים בכלל על לימודים ואני רואה את זה מסביבי , כאלה שעושים טיול של חצי שנה -שנה ואני רק סובל וחושב יותר מידי .
יש לי רק תירוץ 1 שבגלל זה אני ככה - הפרידה, זה כל כך פגע בי שבוע אחרי שנפרדנו היא כבר עם מישהו אחר.
ועשיתי הכל כדי לשכוח אבל כנראה שלא הצלחתי .
נמאס לי מזה, למה אני חושב כל הזמן , למה אני כל הזמן דואג , זה מחרפן אותי!!!
אני לא רוצה להיות אחד שעושה משהו כי "חייב" ולקום כל בוקר להרגשה חרא ולעבודה שאני לא אוהב ולא מעניינת אותי .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות