בנים... למה הן ואני לא?

אני ליה בת 17.5 ,
תמיד קראתי עצות של אנשים ודברים שאחרים כתבו אבל אף פעם זה לא תאם בדיוק להרגשה שלי אז החלטתי לכתוב בעצמי ולקבל אומץ
ואף פעם לא היה לי חבר, כן! אף פעם לא התנשקתי,היה לי חבר או שלא היו לי ידידים מי יודע מה כמה..אני דווקא כן חברותית וזה יש לי חברות ואני מרגישה אהובה..
אני הגעתי לשלב שאני באמת לא מנסה להיות מישהי אחרת, ומנסה להיות כמה שיותר עצמי אבל זה לא אומר שאני לא מקנאה באחרות

למה לחברות שלי או לבנות אחרות יש "מזל"
אני יודעת שאני רוצה את זה,אני יודעת שאני רוצה להרגיש מה זה להיות עם מישהו, לחבק אותו לנשק אותו לדבר איתו , כמו כל הבנות . כן אני רוצה לדעת איך נשיקה מרגישה!
איך כל מי שרושם שה יגיע ברגע הכי לא צפוי, יודע שזה יגיע... זאת אומרת?למה?,איך? פשוט למה החיים לא פיירים, למה לאט לאט לכולן יש משהו? מה אני עושה או לא עושה??? אני לא מצליחה להבין...אני גם לא מבינה מה אני מרגישה..באסה?עצב?קנאה?עצבנות?רצון לאהבה?להיות כמו כולן? לרצות לחוות?רצון של גיל ההתבגרות? כנראה מיקס של הכל... אני יודעת שהחיים לא מושלמים,ושלכולם יש משהו שמציק להם,כולם.
אני בעצמי לא בטוחה אם אני יותר מקנאה בזה , רוצה את זה, עצובה כי זה לא קרה ומי יודע אם יקרה או עצובה כי בנים לא שמים עליי
אני עצמי לא יודעת מה זה אומר, ההרגשה הזו של לרצות להיות עם מישהו..להרגיש איתו טוב, אף פעם לא הרגשתי את המשיכה הזו למישהו או עדיין לא...אף פעם לא ממש מצא חן בעיניי מישהו שרציתי לגשת, ואני רוצה, באמת
אני לא יודעת למה לאחרות יש מזל? למה? מה הבעיה איתי?
אני מרגישה לא טוב פשוט כי כשאת מדברת עם חברות שלך על חבר שלהן או מישהו יש איתו משהו או רואה בפייס,רואה תמונה שלה עם חבר שלה או אפילו רואה שבנים מדברים עם חברה שלך ורוצים להיות בקרבתה...אני לא אשקר, אני מקנאה בהן, בכל המובן הטוב כמובן אבל אני גם לא מבינה מה זה אומר חבר או אהבה או נשיקה כי לא חוויתי את זה
זה צובט אין מה לעשות.
אני ילדה טובה,אני לא יוצאת למועדונים אבל אני כן אוהבת מאוד להיות עם חברות ולשתות קצת אלכוהול וליהנות אבל..כאילו די כמה אפשר להתבאס על זה!!! אני לא רוצה להתבאס על זה אבל זה פשוט קורה לי ...
אבל הכי נורא זה שאת לא מבינה פשוט לא מבינה למה זה ככה אצלך ואצל אחרות אחרת..או מתי זה יקרה כי כל המבוגרים אומרים שזה יקרה..או איך הם יודעים את זה או מ זה להיות מוכן או מה זה להיות בזוגיות או להיות יותר בחברה של בנים חוץ מהחברות או איך אתה אמור לדעת מה לעשות עם המצב
אומרים לי, לכי למועדונים,תבלי... לא רוצה להכיר מישהו במועדון!
אומרים לי פשוט תתחילי לדבר עם בנים..זה מרגיש לי לא טבעי ולא אני..!
אומרים לי תחכי זה יבוא כשתפסיקי לחשוב על זה,פשוט תהיי שלמה עם עצמך..אבל אני מחכה כבר המון,למה אני צריכה לחכות ואחרות לא?
אומרים שבצבא יקרה..איך אתם יודעים? אני יודעת שמכירים המון אנשים אבל אולי עוד פעם אליי לא יתייחסו ולא ירצו אותי?
נמאס לי להרגיש מה שאני מרגישה,אני היחידה ככה, מישהו פה אולי מכיר מישהי שהייתה כמוני ואולי פתאום בצבא קרה משהו? או עצה?
אני ליה בת 17.5 ,( חילונית חח,פשוט זה מעצבן שרושמים.."דתייה?!" זה הכל)
תמיד קראתי עצות של אנשים ודברים שאחרים כתבו אבל אף פעם זה לא תאם בדיוק להרגשה שלי אז החלטתי לכתוב בעצמי ולקבל אומץ
ואף פעם לא היה לי חבר, כן! אף פעם לא התנשקתי,היה לי חבר או שלא היו לי ידידים מי יודע מה כמה..אני דווקא כן חברותית וזה יש לי חברות ואני מרגישה אהובה..
אני הגעתי לשלב שאני באמת לא מנסה להיות מישהי אחרת, ומנסה להיות כמה שיותר עצמי אבל זה לא אומר שאני לא מקנאה באחרות

למה לחברות שלי או לבנות אחרות יש "מזל"
אני יודעת שאני רוצה את זה,אני יודעת שאני רוצה להרגיש מה זה להיות עם מישהו, לחבק אותו לנשק אותו לדבר איתו , כמו כל הבנות . כן אני רוצה לדעת איך נשיקה מרגישה!
איך כל מי שרושם שה יגיע ברגע הכי לא צפוי, יודע שזה יגיע... זאת אומרת?למה?,איך? פשוט למה החיים לא פיירים, למה לאט לאט לכולן יש משהו? מה אני עושה או לא עושה??? אני לא מצליחה להבין...אני גם לא מבינה מה אני מרגישה..באסה?עצב?קנאה?עצבנות?רצון לאהבה?להיות כמו כולן? לרצות לחוות?רצון של גיל ההתבגרות? כנראה מיקס של הכל... אני יודעת שהחיים לא מושלמים,ושלכולם יש משהו שמציק להם,כולם.
אני בעצמי לא בטוחה אם אני יותר מקנאה בזה , רוצה את זה, עצובה כי זה לא קרה ומי יודע אם יקרה או עצובה כי בנים לא שמים עליי..
אני עצמי לא יודעת מה זה אומר, ההרגשה הזו של לרצות להיות עם מישהו..להרגיש איתו טוב, אף פעם לא הרגשתי את המשיכה הזו למישהו או עדיין לא...אף פעם לא ממש מצא חן בעיניי מישהו שרציתי לגשת, ואני רוצה, באמת
אני לא יודעת למה לאחרות יש מזל? למה? מה הבעיה איתי?
אני מרגישה לא טוב פשוט כי כשאת מדברת עם חברות שלך על חבר שלהן או מישהו יש איתו משהו או רואה בפייס,רואה תמונה שלה עם חבר שלה או אפילו רואה שבנים מדברים עם חברה שלך ורוצים להיות בקרבתה...אני לא אשקר, אני מקנאה בהן, בכל המובן הטוב כמובן אבל אני גם לא מבינה מה זה אומר חבר או אהבה או נשיקה כי לא חוויתי את זה
זה צובט אין מה לעשות.
אני ילדה טובה,אני לא יוצאת למועדונים אבל אני כן אוהבת מאוד להיות עם חברות ולשתות קצת אלכוהול וליהנות אבל..כאילו די כמה אפשר להתבאס על זה!!! אני לא רוצה להתבאס על זה אבל זה פשוט קורה לי ...
אבל הכי נורא זה שאת לא מבינה פשוט לא מבינה למה זה ככה אצלך ואצל אחרות אחרת..או מתי זה יקרה כי כל המבוגרים אומרים שזה יקרה..או איך הם יודעים את זה או מ זה להיות מוכן או מה זה להיות בזוגיות או להיות יותר בחברה של בנים חוץ מהחברות או איך אתה אמור לדעת מה לעשות עם המצב
אומרים לי, לכי למועדונים,תבלי... לא רוצה להכיר מישהו במועדון!
אומרים לי פשוט תתחילי לדבר עם בנים..זה מרגיש לי לא טבעי ולא אני..!
אומרים לי תחכי זה יבוא כשתפסיקי לחשוב על זה,פשוט תהיי שלמה עם עצמך..אבל אני מחכה כבר המון,למה אני צריכה לחכות ואחרות לא?
אומרים שבצבא יקרה..איך אתם יודעים? אני יודעת שמכירים המון אנשים אבל אולי עוד פעם אליי לא יתייחסו ולא ירצו אותי?
החלטתי לעשות שינוי, חדר חדש=גישה חדשה ,אני הלכתי למספרה לעשות קצת משהו בשיער ,עושה ניתוח לתקן עיניים עם פזילה קטנה, מתחילה לעשות ספורט ומשה את הגישה ומסה להיות אפילו עוד יותר פתוחה וחיובית ממה שאני..אבל..עדיין..מי אמר שזה יביא את השינוי

די נמאס לי להרגיש מה שאני מרגישה,שאני היחידה ככה,שלי זה לא יקרה או "נו מתי כבר", מישהו פה אולי מכיר מישהי שהייתה כמוני ואולי פתאום בצבא קרה משהו? או עצה?
אני באמת רוצה לדעת מאשים אחרים אם היו כמוני בגיל הזה ומה הרגישו ומה קרה הלאה או מאחרים שיגידו לי את דעתם או מה זו מערכת יחסית בגיל הזה כי אומרים שזה לא אמיתי בגיל שלי אבל עובדה שכן ושיש הרבה יחסית ויש אהבה
אני באמת בחורה חיובית ורוצה לחשוב שיהיה בסדר כי באמת חוץ מזה הכל מעולה אבל מה לעשות שזה משהו שבגילי מקבל חשיבות ומחשבות ויחס,כי ככה זה