שלום שמי בדוי קוראים לי אנה.
אני בכיתה ח׳. שנה שעברה עברתי חרם בבית הספר ילדים היו מקללים, צורחים, משפילים וצורחים לי באוזן. אנחנו 4 כיתות 140 ומשהו ילדים ורק 2% מהם הסכימו לשחק איתי בהפסקות. כמעט אותו דבר קרה לח בכיתה ו׳ שהיו לי רק שני חברות.
זה קורה בגלל שאני מי שאני, וזה די פשוט לי. בבית מחנכים אותי להיות תמיד מי שאני, לא ללכת עם ה״זרם״ ולעשות את מה שעושה לי טוב ולהיות חלק מה-10%.
אני ילדה מאושרת בבית הספר עד כמה שמוזר להבין את זה. בקיץ היה לי סיוט, הייתי הולכת לפסיכולוגית ואני לא אוהבת את זה. אבל אני לא מבינה למה לילדים קשה לקבל אותי?
אני ילדה נחמדה, ואני מסתפקת במה שיש, אני כן חושבת שיש לי ביטחון עצמי אבל פחות נעים לי להחמיא לעצמי כי אחת התכונות שאני הכי לא אוהבת זה שחצנות. הרבה פעמים מחמיאים לי שאני יפה וחכמה מאוד, לא בקטע הלימודי..:)
אבל למה לא אוהבים אותי שם? מה עשיתי להם?
למה אסור לי להיות מי שאני? 2% משנה שעברה השתנו לגמרי, היה לי ידיד טוב שהיינו אוהבים בדיוק את אותו הדבר והוא היה מגן עלי מהילדים והיום.. היום הוא אחד מהם עד כמה שזה טיפשי.
שנה שעברה אני נלחמתי מלחמה קשה עם השכבה, הגעתי פעם ראשונה לחטיבה ולבשתי, התנהגתי, אכלתי,צחקתי והערתי כמו שאני- חושבת. הסירו אני מקבוצות, ריכלו עלי, צרחו עלי, ירדו עלי באמצע שיעור מול המורה ולרוב בהפסקות הייתי לבד עד שאותו ידיד היה מציע לי לשחק איתו כי זה כבר היה מוגזם..
רד הוט צילי פפרס, גאנס אנד רוזס, ביג׳יז יורופ..
זה מה שאני שומעת כל הזמן ואגב אני מאוד אוהבת את הג׳וקר אבל של לפני 10 שנים, ה׳ת לדגר שיחק אותו נפלא:)
לסיום.. בבקשה תסבירו לי, למה קשה להם לקבל אותי? למה אני לא יכולה להיות שווה כמוהם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025