מרגישה כל כך בודדה, משתגעת מהלבד...

שנה שעברה הייתי במגמת שוחרות(מגמה שקשורה לצבא) והיו לי שם קבוצת חברים.
עשינו הכל ביחד,בהפסקות,בשעות הפנאי..
הם השפיעו עלי לרעה ולטובה, מבחינת לימודים הדרדרתי כי פחות עניין אותי ללמוד ויותר עניין אותי חברים לעומת זאת הבטחון העצמי שלי עלה הפכתי להיות יותר פתוחה עם אנשים.
בסיום כיתה ט׳ החלטתי שאני רוצה לעזוב את המגמה בגלל שלא התחברתי למקצוע הזה ועברתי למגמת אדריכלות, ידעתי שנתרחק כי לא נהיה באותו כיתה.
במהלך החופש הגדול,בין החטיבה לתיכון היינו כל יום ביחד,כדי שלא נתרחק.
בסוף החופש דיברתי איתם כל הזמן שאני מפחדת שנתרחק בבית הספר כי לא נהיה באותה כיתה והם כל הזמן אמרו לי מה שאני רוצה לשמוע, הם אמרו לי שלא נתרחק ושהכל יהיה בסדר,בתוכי ידעתי שזה לא באמת הולך לקרות ושכן נתרחק.
השנה של כיתה י׳ התחילה וכבר בשבועות הראשונים הרגשתי ריחוק אבל לא דיברתי איתם על זה ניסיתי להיות יותר קשורה,באתי אליהם לכיתה כל הזמן, הזמנתי את עצמי ליציאות לבד למרות שלא הזמינו אותי ובכל זאת הרגשתי לבד.
החברים בכיתה הם ילדים שהיו איתי במהלך כל החטיבה בשכבה, ואני מכירה אותם, את ההתנהגות שלהם, וזה לא ילדים שאני באמת יכולה לשבת איתם ולעשות שיחות נפש,או לצאת אחרי בצפר לבלות.
יש שלושה בנות שאני יושבת ליידן, אני נמצאת איתן רוב היום אבל אני יודעת שאנחנו לא יכולה להיות חברות אחרי בית ספר כי הן אף פעם לא הזמינו אותי ליצאות שלהם אז הבנתי שהן מחשיבות אותי כחברת בצפר ולא מעבר..
וזה ממש מתסכל אותי, הרגשת הריקנות הזאת שאני מגיעה לבצפר ורק מחכה שיגמרו שעות הלימוד כדי ללכת הביתה ולהיקבר במיטה..
החברים בשכבה הם ילדים שאני פחות מתחברת אליהם, לכל אחד יש כבר את הקבוצת חברים שלו,את הצחוקים שלהם ואני באיזהו מצב נשארתי לבד..
דיברתי עם החברים משנה שעברה אינספור פעמים וכלום לא עזר, כל פעם הם היו אומרים לי שהם ישנו והכל היה נשאר אותו דבר מבחינת היחס שלהם כלפי, לא היה נראה שממש אכפת להם שאני מרגישה לבד, הם לא באמת באו וניסו לשנות לי את ההרגשה.
יש לי עוד חברה שאני מכירה אותה מהיסודי שאנחנו באמת קרובות אבל היא לא איתי באותו בית ספר אז ככה שאנחנו לא נפגשות הרבה, אבל אנחנו מדברות הרבה בטלפון,כל פעם שאני רוצה להיפגש איתה היא לא יכולה, או שהיא לומדת( רוב הפעמים) או שהיא בחדכ או שהיא ישנה יוצא לנו להיפגש בדרך כלל בימים שישי.. ונמאס לי להיות רק חברה טלפונית אני רוצה משהו קצת מעבר לזה..
אני כבר לא יודעת מה לעשות, רציתי שחוויית התיכון שלי תהיה שונה..
אני לא אוהבת את הצופים או אחריי, לא מתחברת לזה, ניסיתי כמה פעמים ולא הלך לי.
מה הייתם מציעים לי לעשות? איך להתמודד עם זה? כי אני פשוט מוצאת את עצמי בחופש פסח במיטה ישנה ובטלפון בזמן שכולם יוצאים ונהנים..