היי כולם,
אני וחבר שלי שלושה חודשים יחד, אני גרה שעתיים נסיעה ממנו, ככה שיוצא שאנחנו מבלים יחד רק פעם בשבוע לכמה שעות.
אני באה מבית דתי, ככה שההורים יותר נוקשים. הם עדיין מנסים להסתגל לזה שיש לי חבר (ועוד חילוני) ושהוא בא אליי ואני אליו.
כשהוא אצלי בחדר אסור לי לסגור את הדלת, ובטח שלא ללכת אליו ולישון או שהוא אצלי. זה אפילו לא נתון לדיון, מבחינת אבא שלי לא ישנים אחד אצל השני (ובטח לא שוכבים) לפני חתונה.
העניין מאוד מציק לי, אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתוסכלת שאני צריכה לנסוע שעתיים בשביל להיות כמה שעות עם החבר ואז לחזור מהר לבית, כדי להספיק את האוטובוס.
בזמן האחרון חשבתי אולי ללכת לישון אצל החבר (שגם מאוד רוצה) ולשקר להורים שאני אצל חברה, זו האפשרות היחידה שיש לי, כי אם אעלה אפילו את העניין של לישון אצל החבר - אבא שלי ישתגע מזה ומסוגל לאסור עליי להפגש עם החבר בכלל.
אני יודעת שאני כבר בת 18 ויכולה להחליט לבד החלטות, אבל אני גם נורא מכבדת את ההורים שלי וחשוב לי שיקבלו את מה שאני עושה.
בנוסף גם חבר שלי רומז לי עם הזמן שהוא נורא רוצה שנישן יחד, ואני לא רוצה להגיע למצב ששנינו חסרי אונים ושהפער הזה ישפיע על הקשר.
מה לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות