אז ככה כל שבת אני בהפגנות במוצש שסופר חשובה לי ואני מאוד מאמינה בה ידיאולוגית. כבר יצרתי בהפגנות האלה קשרים, התקרבתי פוליטית לאנשים הנכונים. כל מוצש אני הולכת. כל מוצש בוערת בי אש ואני הולכת נחושה. בשתי שבתות האחרונות כבר סופר התקרבתי לאנשים שבראשה של ההפגנה, אני כבר ממש חלק מהמובילים. כל שבת אני מגיעה עם רעל ונחושה לשינוי.
הבעיה היא שבשבת הזאת יש מסיבת חוקיות של כמה ילדים מהשכבה. אף פעם לא הלכתי למסיבות חוקיות של השכבה כי לא הרגשתי חלק ,כי פחדתי שלא יהיה לי עם מי להיות. לא היה לי ביטחון עם השכבה. השבת הזאת סוף סוף יש חוקיות של אנשים שאני סבבה איתם פלוס. יש לי את הביטחון ללכת. מרגיש לי שזאת הזדמנות אחרונה. שזה חשוב באופן מסויים כי זאת חוויה תיכוניסטית שצריך לעבור. שעד שיש לי ביטחון ללכת אני צריכה לממש אותו, ואלוהים יודע של מי תהיה החוקיות הבאה ואולי עד החוקיות הבאה הביטחון שלי יקרוס. מה הייתם עושים במקומי? נלחמים ושורפים הכל למען האידיאולוגיה ומוותרים על חוויה שהיא חשובה לכם או בוחרים לעצור הכל ולהיות שנייה נערים רגילים בגילכם וללכת לחוקיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות