עברתי טראומה לפני הרבה שנים. בגיל קטן מאוד.
רק כשהתבגרתי הבנתי את משמעות הדבר הזה שעבר עליי, מה זה אומר ומה זה מניע.
כבר 3 שנים שאני נלחמת מחדש בזכרונות, בריחות ובמראות שמחזירים אותי לשם, ברגשות ובמחשבות שמעסיקות אותי (למה,איך, מי, מתי) ואני לא מצליחה להפסיק. לחשוב על זה.. לחיות את זה.
אני תמיד מנסה להתחמק מהמקום בו הכל קרה
וקשה לי עם המחשבה שאני צריכה לראות פסיכולוג
כי תפקיד של פסיכולוג זה לשמור על קור רוח עם מטופל.. קשה לי שלא מתייחסים אליי בצורה חמה ומחבקת. אני סוג של אדם כזה שמאוד חשוב לו שיכילו אותו...
ולא רק זה חלק מטיפול בפוסט טראומה או חרדה או דיכאון חלקי זה לחפור בעבר ולחפש את מה שמניע את הבעיה... ולחפור שם.. אני מפחדת שאם אני אחזור לשם ממש זה יהרוס אותי.
כדאי לי לחכות שאיזה טריגר רציני יקרה כדי שאני באמת אקום ואומר שאני עושה את זה?
או להמשיך הלאה, לנסות..
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות