טוב בעיקרון הכל התחיל כשהייתי בכיתה ו התחלתי להרגיש לא טוב עם עצמי בגלל חבר של אמא שלי, אמא שלי הפסיקה להתייחס עליי כמו פעם וכל פעם כשהוא היה בבית שלנו אז הייתי נשארת סגורה בחדר ובוכה בקול רם כדי שהם ישמעו שלא טוב לי אבל הם התעלמוץ
בגלל כל זה התחלתי לריב עם אמא שלי כל הזמן אפילו בגלל דברים קטנים.
אחרי זה עליתי לכיתה ז והתחלתי לחתוך ורידים, הייתי שמה צמידים על היד כדי שלא יראו וכל יום הייתי בוכה מתחת לשמיכה. יום אחד אמא שלי התעצבנה עליי שאני לא מורידה את הצמידים אף פעם והורידה לי אותם והיא ראתה את החתכים שלי. היא אמרה שנדבר על זה בערב כל היום הייתי בפאניקה מטורפת ולא ידעתי מה לעשות.
בסופו של דבר דיברנו והיא וחבר שלה הפסיקו להתראות כל כך הרבה מולי והתחלתי להסתדר עם זה שהם ביחד, והיא אמרה לי שאם אני אמשיך היא תשקול לקחת אותי לפסיכולוג וזה משהו שאני ממש לא רוצה ובקיצור סוג של השלמנו אבל המנהג של לבכות ולהשאר סגורה בחדר נשאר.
אחרי זה הכל היה טוב והם נפרדו והרגשתי שסוף סוף הכל בסדר.
עד שהתחלתי להרגיש ריקה מבפנים, התחלתי לדמיין את עצמי מתה, מה אנשים היו חושבים? האם יהיה להם אכפת בכלל?
רציתי לחתוך שוב אבל החזקתי את עצמי במשך שנה.
אחרי כמה חודשים היה לה חבר חדש (עכשיו הוא גר איתנו) התחלתי להרגיש כבר יותר טוב אבל אז הכל התחיל שוב היו לי קולות בראש שאומרים לי לחתוך ולהרוג את עצמי אז חתכתי אני לא יודעת למה אבל עשיתי את זה עכשיו אני חזה כבר 3 וחצי חודשים אבל אני מרגישה ממש חרא עם עצמי ואני לא יודעת אם להגיד לאמא שלי או לא כי אני רוצה לעבור את זה כבר נמאס לי לראות את כולם שמחים ורק אני בצד עצובה אנשים ממש התחילו לשנוא אותי וזה מדכא אותי עוד יותר.
אני רוצה לדבר עם אמא שלי על זה שבאלי לחתוך אבל אני מפחדת מהתגובה שלה מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025