אני לא מספיקה לחשוב על העתיד . על כמה שהזמן עובר מהר מדי .
הראש שלי כל הזמן טרוד במחשבות האלה למרות שאני מתה לצאת, לחיות את החיים מבלי לחשוב כל הזמן . אני מפחדת מהמחשבה שאולי לא ניצלתי את השנים הטובות האלה כמו שצריך, שאולי בסוף אדפק כאישה בת ארבעים בנישואים כושלים . מה אני בכלל אמורה להיות? ומה אם לא אגשים את החלום שלי בזמן? והאיך אשרוד את הקנאה באנשים צעירים כשאהיי זקנה? ומה אם לא אמצע את אהבת חיי? ומה אם אוכל להנות מהחיים רק כשאהיה גדולה ועצמאית אבל הילדות הלכה לפח? שאצטרך לחיות עם ההרגשה שאחרים נולדו עם כפית בפה ורק אני לא? שיש ילדות בגילי שכבר שחקניות מפורסמות אבל אני אוכל לנסות להגשים את החלום רק כשאהיה בת עשרים פלוס? ואם בכלל גם אז זה לא יקרה? ואם אחליט עוד החלטות שגויות? כמו לעבור רק שנה הבאה בית ספר כשיכלתי להפסיק לסבול כבר לפני? ובנוגע לאהבה, ואם אתאהב במישהו כשיכול להיות שיש עוד מליונים שיכולתי להתאהב גם בהם? ויש דבר כזה גורל? ומה אם לא אספיק להנות עד גיל עשרים? וכמה מפחיד זה להתבגר? ומה אם לא אספיק לנצל את הילדות שלי? אני מפחדת .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות