בסדר, ככה זה בתיכון
אני מסיים כיתה י ויש לי שני חברים טובים שאני תמיד נפגש איתם אבל אני תמיד סובל כשאני איתם. הם קוראים לעצמם חברים טובים ואני קורא לזה סבל רוב הפעמים כשאני איתם. אני לא אוהב את ההתנהלות שלהם, הם כל הזמן עושים דברים שאני מבקש מהם להפסיק לעשות ונמאס לי כבר. אולי בבית ספר יש לי עוד חברים אבל אין לי חברים בשביל לצאת ולהיפגש איתם מחוץ לבית ספר. אני כלכך שונא את המצב שלי ואולי רואים עליי מבחוץ שהמצב החברתי שלי מצוין אבל מבפנים זה בכלל לא ככה. אני לא אוהב את החברים שלי והם אף פעם לא מבינים אותי. אני רוצה להיפגש עם המשפחה שלי והם מתעצבנים ויוצאים עליי שאני עם המשפחה שלי ולא איתם. אני מת לסיים יב רק כדי לא לשמור איתם על קשר יותר. אני שומר איתם על קשר עכשיו רק כי אני יודע שאין לי אף אחד אחר להיפגש איתו וזה פשוט עצוב לי שאני ככה. אין לי אף בן אדם אמיתי בעולם הזה (חוץ ממשפחה כמובן, המשפחה שלי הם האנשים שהכי חשובים לי) ואין לי חברים אמיתיים. אני לא יודע כבר איפה אני יכול למצוא חברים אמיתיים ואני כלכך רוצה להכיר אנשים חדשים וחברים חדשים ואמיתיים ואני לא יודע איך. אני אשמח אם תעזרו לי ותענו. אני כבר ממש מיואש ולא סובל את החברים "הטובים" שלי.
סליחה שיצא לי ארוך מאוד פשוט זה ישב לי כלכך הרבה על הלב והייתי חייב לפרוק את זה כבר
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025