מרעיבה את עצמי והקאתי, אני בדיכאון ויש לי נשירה. מרגישה שמנה ומכוערת. מה לעשות?

לפני בערך שנה התחלתי להרעיב את עצמי ברמה שלא אכלתי כלום בכלל ואז אמא שלי שמה לב והחריכה אותי לאכול למרות שלא אכלתי ובגלל שאני בולעת אטנט שזה כמו רטלין רק עם פחות תופעות לוואי אז פשוט האשמתי את הכדור שלי שבגלל זה אני לא אוכלת (שזה לא באמת) וגם הקאתי כמה פעמים כאילו אני מקיאה משהו כמו 4-5 פעמים ביום לפעמים גם יותר בתחילת שנה שקלתי 58 היום אני שוקלת 38 בגובה 1.64 ולא מצליחה להפסיק, קשה לי כל המצב הזה לפני חודשיים בערך פשוט התחלתי להיות כל היום בדיכאון וכל היום בבית ספר בכיתה הייתי עם ראש על השולחן ובוכה מלא התחילו לי סחרוחורות מטורפות וכל פעם אני רואה שחור וכמעט מתעלפת ופעם אחת גם מצאתי את עצמי שוכבת ברצפה אחרי כמה דקות יש לי נשירה ממש חזקה בשיער פעם היה לי שיער ממש ממש עבה ועכשיו יש לי שיער ממש דליל כל הזמן אני חולה ובדיכאון וגם כבר בערך חצי שנה שלא קיבלתי מחזור שפעם ראשונה קיבלתי בכיתה ו' ועכשיו אני ב ז' כל הזמן קפוא לי ממש כאילו ברמה כזאת שאחרי שיעור ספורט שהו גחוץ ב 40 מעלות חום אני עם שתי סוודרים, לפני כמה זמן חברות שלי שמו לב שקורה לי משהו והם גם רואות שירדתי משמעותית במראה ושעכשיו אני בין הבנות הכי רזות בכיתה ופעם הייתי בבנות שסבבה כזה ואפילו יותר כל הזמן חברות שלי אומרות לי תאכלי תאכלי ואני אומרת להם הכל בסדר אל תדאגו לי אני בסדר באמת, אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה מצד אחד כל כך קשה לי לחיות ככה ושמילדה שכולה שמחת חיים הפכתי להיות ילדה שכפ הזמן בדיכאון וקשה לי שכולם מציקים לי עם זה כך כך למרות שאני מאוד מעריכה את הדאגה אבל עדיין זה קשה לי עם זה אני םא יודעת איך להסביר את התחושה, אף אחד לא יודע או ידע לפחות לפני שלושה חודשים בערך סיפרתי לחברה הכי טובה שלי שאני פשוט ידעתי שאני יוכל לדבר איתה ושהחא תקשיב וץנסה לעזור לי וזה באמת מה שהיא עושה אבל בסך הכל היא רק ילדה אין לה כל כך מה לעשות עם זה... וגם לפני כמה שבועות חברה שלי שאלה אותי כמה אני שוקלת אז אמרתי לה והשבעתי אותה לא לספר ואז אחרי כמה זמן גיליתי שהיא סיפרה לבערך שבע בנות לא רק את זה אלה החא סיפרה גם שקרים היא אמרה להם שאני אנורקסית ולא אוכלת כלום כל היום שהפסיק לי המחזור ושאני שוקלת 35 ומשקרת לאמא שלי שאני שוקלת 45, וזה שאני אנורקסית ושאני שוקלת 35 בכלל לא נכון... ואז אחת החברות שהיא אמרה לה את זה סיפרה אץ זה בערך לכל הבנות בכיתה שלי ורתמול אחת החברות שלי באה אלי כאילו היא עוד שנייה בןכה והתחילה להגיד לי בבקשה תאכלי אני מתחננת ואז אמרתי לה אני אוכלת למרות שאני לא ואז היא אמ3ה לי לא משנה גם עם זה נכון וגם עם לא בבקשה תאכלי אני לא רוצה לאבד אותך ואף אחת מהחברות שלך והמשפחה שלך לא רוצים לאבד אותך את ילדה מדהימה כולם אוהבים אותך ואף אחד מהם לא ירצה לראות אותך קשורה למיטה בבית חולים שמכריחים אותך לאכול ושאת בסכנה למות ופשוט לא היה לי מה לומר אז פשוט אמרתי לה אל תדאגי הכל יהיה בסדר תודה אל הדאגה נתנתי לה חיבוק והלכתי...
ואני כבר לא יודעת מה לעשות כל החברות שלי חופרות לי על זה וזה כבר לא נעים... כל החברות שלי חושבוץ שאני אנורקסית למרות שאמרתי להם שאני לא ואני גם לא חושבת שאני מתקרבת לזה...
וגם פשוט קשה לי אני מסתכלת במראה ופשוט נגעלת! אני פשוט רואה ילדה שמנה ומכוערת ואני לא מבינה את זה אני מרגישה כל כך שמנה ואני רואה שהצלעות שלי כבר ממש בולטות...
אני לא יודעת מה לעשותת לא בא לי לספר להורים שלי כי אז הם יפסיקו אותי ולא בא לי להפסיק אני רוצה לרדת עוד עד שאני ירגיש טוב עם עצמי וזה לא קורהה... וגם כל פעם אחרי שאני אוכלת אני מרגישה כל כך אשמה ונורא עם עצמי אז אני פשוט הולדת להקיא כי זה הדבר היחיד שעוזר לי.
תודה רבה למי שקרא את הכל אני מאוד ישמח עם תציעו לי מה לעשות ואיך להתמודד עם המצב הזה ומה אתם חושבים על זה...