כבר הרבה זמן שאני עוברת תקופה שקשה לי בה (עניינים של ביטחון עצמי, באדי אישיוז, התחברות לאנשים חדשים, בעיות במשפחה, פגיעה עצמית ומצבי רוח) השנה הזאת הייתה הכי קשה בשבילי שאני מרגישה שכבר אין לי משפחה שאכפת לה ממני. ההורים שלי גרושים ולא מסכימים לדבר אחד עם השני ומשתמשים בי בתור נשק לפגוע אחד בשני ולגורם למריבות. כבר הרבה שנים שאני מרגישה במצב הזה אבל רק השנה היה לי את האומץ לספר להם על זה (אחרי תקופה שהמצב הנפשי שלי לא היה טוב ופגעתי בעצמי). ביקשתי ללכת לשיחות עם פסיכולוג, חשבתי שאולי בן אדם מבחוץ יוכל להסביר לי את הדברים בדרך שאני לא יכולה לראות אותה לבד. כבר חצי שנה לאף אחד לא אכפת מזה, אני מרגישה שלא אכפת להם שאני מרגישה ככה. הם עדיין רבים על אותם שטויות ומתנהגים כאילו כלום לא קרה. ממשיכים לתת לי הרגשה כאילו כל דבר רע קורה בגללי, אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה הם ימשיכו להתלונן שאני לא עושה שום דבר טוב (וגם אח שלי גורם לי לאותו מצב). לאף אחד לא באמת אכפת ממה שאני חושבת (לפחות לא מראה את זה) לוקחים אותי כמובן מאליו וכחלק שלא צריך לשים לב אליו במשפחה. אני פשוט רוצה שכל זה יפסיק, נמאס לי להרגיש תמיד בחוץ ולא רצויה. לא משנה מה אני אומרת אין לי מי שיקשיב לי.
בגלל זה אני כותבת הכל פה, אני כבר לא יודעת, אני מגזימה? ומה אני יכולה לעשות?
זה ממש יעזור לי אם תכתבו מה אתם חושבים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות