שלום , אני בזוגיות כבר שנה. בן זוגי בן 28. מלבד פערים הגלהים בנינו גילו לי אפילפסיה אחרי חצי שנה שאנחנו ביחד. זה מאוד מבהיל את שנינו. שהתחלנו את הזוגיות הייתי מאוד ברורה לגבי מטרת היחסים שלנו, נתתי לו שלוש שנים ואם לא תהיה חתונה אני עוזבת. הרבה פעמים הוא מתלונן על פער הגילאים בינינו. האפילפסה קשה לשנינו, אני עדיין מבולבלת ולא מבינה איך לחיות עם זה. אנחנו מעלים כל מיני פחדים לגבי המחלה. בסופו של דבר הוא קיים איתי שיחת יחסינו לאן... הוא אמר לי שאם הוא היה באמת רוצה מזמן היה שם לי טבעת והיינו מאורסים. הוא לא רואה את זה ממש, בלי קשר לאפילפסיה. הרבה דברים מפריעים לו והדבר הכי גדול זה הפער שיש בינינו מבחינת הגיל, רמת הבשלות, בצורת החשיבה ויציבות כלכלית. אני עדיין לא יודעת מה הכיוון שלי מבחינת קריירה. אני מכניסה כסף יפה ושנינו שוכרים דירה ביחד. אנחנו המגורים משותפים כבר 7 וחצי חודשים. הוא הציע שנשאר עוד חצי שנה ביחד ולא נדבר על פרידה. שאלתי אותו אם הוא יכול לראות אותי עם מישהו אחר הוא אמר שהוא לא רוצה לחשוב על זה בכלל. הוא הציע לי שאם נפרד נשמור על קשר ולפעמים נפגש לסקס בין יזיזים. בסוף חצי השנה נקיים שוב את אותה שיחה. מה הייתם עושים? בנים בנות בבקשה תעזרו לי. אני חשה אבודה גם האפילפסיה וגם הזוגיות הזאת. האם אני יכולה בכלל להתחתן? זה תיק מאוד כבד. מה יהיה אם נפרד (אני ממש לא מתכוונת להיות איתו ביזיזות. אם הוא ואני מחליק להיפרד זה יהיה פרידה.) ובדייט עם מישהו אחר ברגע שאספר לו הוא יברח? יש לי פחד מפני העתיד שלי עם המחלה. יש לי פחד שהוא יעזוב אותי כי אני אהבת אותו התקשרתי אליו אבל אני גם מבינה אותו אם הוא ירצה להפסיק את הקשר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות