קצת רקע על עצמי: סטודנטית באוניברסיטה, בת 24. אני בחורה די שאפתנית, אני אוהבת ללמוד, אני תמיד מתעסקת במשהו ונדיר למצוא אותי לא עושה כלום.. אני פשוט בן אדם כזה שחייב תמיד לעשות משהו.
אני תמיד משתדלת לקרוא עוד, ללמוד עוד שפות, להתעניין בדברים לעומק, לנסות סוגי ספורט חדשים וכמובן להמשיך להתעסק במה שאני כבר עושה.
עכשיו, הכרתי לא מזמן בחור בן 30 והתחלנו לצאת. מבחינת האישיות שלו, הוא מקסים. מצחיק, איש שיחה, מפנק, פותח דלתות, קונה ארוחות, סקס טוב, באמת גבר לעניין אבל יש דבר אחד שקצת מפריע לי...
אני מרגישה ממנו שאין לו שאיפות בחיים. וגם אם יש לו, הוא לא באמת עושה שום דבר כדי לקדם אותן.
כשהוא איתי, הוא לגמרי איתי ואני מעריכה את זה אבל כשהוא לא איתי ואני שואלת "מה עשית היום?" הוא יענה לי "עשיתי שנ"צ אחרי עבודה ועכשיו אני משחק VIDEO GAME".
כשאני חוזרת מהעבודה, אני מתאמנת/לומדת עוד מילים/לומדת חומר חדש שהצבתי לעצמי ללמוד. בקיצור, הבנתם, אני לא עצלנית.
אני לא באה אליו בטענות לגבי התחביבים שלו, כל אחד ומה שעושה לו טוב אבל אני כן חושבת על האם זה מישהו שאני רוצה בחיי לטווח הארוך.
הרי בסופו של דבר אנחנו תרכובת של 5 האנשים הקרובים אלינו ביותר.
חברה אמרה לי שכל עוד הוא מתנהג אליי טוב, זה הכי חשוב ואני לא מפקפקת בעצה הזאת אבל לא מפסיקה לקנן בי המחשבה ש... זה חשוב אבל זה לא מספיק לי.
מה אתם הייתם עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות