אני בת 24. לפני חודש סיימתי קשר של 6 שנים כי ככה החלטתי ואני לא מצטערת על הפרידה בכלל.
אבל יש משהו שדופק אותי שרוב הבנות שלמדו איתי בתיכון ובשכבה ואפילו בנות לא מהתיכון וחברות רגילות רובם כבר התחתנו... ויש בודדות שאפילו יש להן כבר ילד אבל הרוב נשואות.
אני מרגישה שזה מבאס לי את החיים כי אני מרגישה שסוג של "נשארתי מאחורה" שכולן מצאו את הפינה שלהן ורק אני לא, שכולם כבר הקימו חיים משותפים ומצאו כיוון ואני לא מצאתי שום דבר. וזה גורם לי להרגיש תקועה וכאילו יש בי משהו לא בסדר שכולן כבר הספיקו להתחתן (וואו, ואפילו הבנות האלה שהיו הכי לא רציניות ועברו מיליון מערכות יחסים בדרך) ורק אצלי זה נדפק...
וזה הרגשה לא נעימה שלכולן מסביבך יש משהו שלך אין. ברור שאם תהיה לי דילמה אם להתחתן עם מישהו לא מתאים או להישאר רווקה - אעדיף להישאר רווקה זה מה שהיה בקשר הנוכחי עלו דיבורים על חתונה והחלטתי שזה לא מה שאני מחפשת לכל שאר החיים שלי, אז אני יודעת בוודאות שלא אתפשר על שום פיפס ושאחפש עד שאמצא אני פשוט בוכה על זה שעוד לא מצאתי.
אם לא הייתי רואה שכל כך הרבה בנות התחתנו אז כנראה שהייתי מרגישה יותר בסדר עם עצמי ולא היה אכפת לי מהעניין הזה אבל כשרואים אחת ועוד אחת ועוד אחת וכולן כבר נשואות (ממתי זה נהיה מודה להתחתן בגיל כזה?!) ואת מרגישה שכאילו מרחמים עליך או שאת שונה או חריגה, והרוב נשואות אז זה גורם לי להרגיש כאילו יש בי פאק, כאילו הגיל שלי מבוגר ואני סתם זקנה וכולן התחתנו צעירות וילדו צעירות ואני סוג של מפגרת מאחורה אחרי כולם.
לא יודעת איך להתעלם מהמחשבות האלה עזרה בבקשה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות