מרגיש שאני בצומת דרכים בחיים שלי, ואני רוצה להתבגר. מה לעשות?

אהלן, זה לא בדיוק שאלה רגילה אלא יותר בקשת עצות.

אני בן 22, השתחררתי מהצבא לפני שנה, וכל החיים שלי הייתי בינוני.

בחטיבה הייתי כמו כל ילד סל הכל, רק שהייתי ככל הנראה מספיק חלש כדי שיציקו לי, אז הציקו לי וזה כנראה השאיר בי שריטה עמוקה מבחינת ערך עצמי, אבל אין למה להקדיש לזה יותר מילים, פשוט שתהיה לכם קצת יותר רקע עליי.

בתיכון הסדרתי דיי טוב, בהתחלה קצת הציקו לי אבל לא יותר משהציקו לכולם, וזה נגמר בכיתה י'. למזלי תמיד היו לי חברים ושאר התיכון באמת עבר לי חלק. תלמיד של 75-80 בלי ללמוד, הייתי עם חברים טובים, אבל עדיין בינוני. התחלתי במגמות מאוד קשות כמו פיזיקה וכימיה ובגלל שהיה קשה ולא היה חי כוח להשקיע פרשתי מהם למגמה קלה, אותןצדבר עם מתמטיקה.

אחרי זה צבא, התחלתי כלוחם ואחרי ההכשרה ירדתי לתפקיד מנהלתי יותר בפלוגה, כזה שלא מצריך שום כושר גופני או "לוחמנות", נהייתי גובניק בפלוגה בתכלס. לא אהבתי את החברה בצבא אז אין לי חברים מהצבא, אבל גם אותו סיימתי.


עכשיו, אני שנה אחרי השחרור, רק עם 25 אלף שקלים בחיסכון ( עבדתי בשנה הזאת רק כמה חודשים, שאר הזמן הייתי פשוט מובטל ולא היה דחוף לי לעבוד, רק להיות עם חברים ולשחק במחשב). לאחרונה טיילתי יום בישוב שלי כדי לטהר את הראש והבנתי שאני עומד מול צומת, שאני צריך להתבגר ולהפסיק להיות ילד בינוני. אבל איך? מה הצעדים לכיוון הנכון? אני חושב שאני צריך להפסיק לעשן ירוק כי זה סתם עושה אותי עצלן, ואני צריך להתאמן יולר כי נתתי לעצמי להשמין כמה קג בשנה הזאת, אבל בינואר אני כבר טס לחצי שנה למזרח עם חבר, ואני לא סגור שזה כרגע הדבר הנכון. כלומר, מתאר לעצמי שבחצי שנה מחוץ לבית אני אצטרך ללמוד להסתדר וללמוד לחסוך ולא לעשות שטויות, אבל האם זה נכון עכשיו לשרוף את כל הכסף שלי על החוויה הזאת? אני גר עם ההורים ואין לנו שום בעיה של כסף, אפילו הם לא לחצו עליי לצאת לעבוד כשישבתי בבית, אבל עכשיו אני מלקה את עצמי על זה שכל כך הרבה זמן בזבזתי...


אני רוצה להתבגר, לעשות משהו מעצמי. בקצב הזה אני פשוט אחיה חיים של בינוניות וחוסר משמעות.

מישהו היה במקום הזה? מישהו טס לחפש את עצמו ובאמת יכול לומר שזה מה שצריך כדי להתבגר? אני כל כך מפחד מהבינוניות, אבל זה כל מה שאני יודע