נראה לי שיש לי בעיה שאני סוג של מיזנטרופ, פסיכופט אולי אבל עדיין צריך לפחות מישהי אחת כדי למלא צורך חברתי ורגשי.
יש בי אנטיגוניזם רב כלפי 90% מהאנשים שאני נתקל בהם, אני רואה בהם עדר כבשים ולתפיסתי הם אחראים ל-90% מהסבל שלי (כי בגללם אנחנו חיים במדינה סוציאליסטית שדוחפת את הידיים ואת האף שלה לכל תחום בחיינו ושודדת יותר מ-50% מהכסף שלנו דרך מיסים ישירים ועקיפים).
בגלל האנטיגוניזם הזה אני לא נהנה מאינטראקציה עם אנשים זרים אלא אם כן אני מוצא בהם עניין מאוד ספציפי.
אני מסוג האנשים שמעדיפים להיות בבית ולעשות דברים שאני אוהב והכל רק כדי לא להיות אחד מהכבשים האלה.
כל זה מאוד משפיע על מערכות יחסים שלי עם בחורות מכיוון שהן רוצות תמיד שאצא איתן למקומות שאין לי עניין בהם או שהן גוררות אותי להפגש עם אנשים שסביר להניח שאני אתעב. כשאני מסרב או מגלה חוסר עניין אז הן מתבאסות עלי וזה יוצר אוירה לא טובה.
קשה לי להשאר חיובי כאשר אני כל הזמן מוקף באנשים טיפשים שחושבים שהם חכמים וצודקים, הרבה יותר קל לי להסתדר עם אנשים רדודים שאין להם תפיסת עולם פילוספית ועמוקה אבל העיקר שהם לא יהיו חלק מעדר המטומטמים אבל מצד שני בחורות רדודות מעוניינות רק בגברים חתיכים, גבוהים ושריריים ואני לא נכנס לקטגוריה הזו.
אני לא טוב עבורכן לא לכאן ולא לכאן ושלא תבינו אותי לא נכון - אני גבר מטופח שמשקיע בעצמו, אינטליגנט ומאוד יצירתי והייתי רוצה להכיר מישהי כמוני שתבין אותי ותרצה להיות איתי גם כשאני לא זורם בדברים מסוימים ובלי לעשות לי פרצופים.
אני מרגיש חוסר אונים כי יוצא ככה שרק נשים דחויות מוצאות בי עניין וגם כשזה הדדי בהתחלה אז הן מתחילות להתנהג ממש מוזר או להעלם.
האם נערות לווי זו התקווה האחרונה בשבילי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות