בת 24 ועדיין מבולבלת מבחינה מינית, זה כבר נעשה קשה. איך להתמודד?

מאז שאני קטנה בת 5 לא מצא חן בעייני כ"כ העובדה שנולדתי עם פות בין הרגליים כלומר שנולדתי בת אני זוכרת את עצמי שהייתי לוקחת לפעמים נייר טואלט ושמה בתחתונים כאילו יש שם בולבול. ושההורים היו הייתי מהר מורידה את זה כדי שלא ישימו לב. תמיד אהבתי תחפושות של בנים. לא זכור לי מתישהו שהתחפשתי לנסיכה. תמיד זה היה לצעקה, פנקסיטית וכאלו. גבות ושפם התחלתי לסדר רק שהתגייסתי. שיערות בבית שחי ורגליים תמיד הורדתי מגיל קטן. איפור אני כמעט ולא מתאפרת רק בבוקר טיפה שפתון ואיילינר. תכשיטים אני אוהבת מאוד ויש לי טבעות על היד ( 2 ) גם בשמים וקרמים אני אוהבת מאוד ויש לי מלא. שמלות וחצאיות לא לובשת. שמלה לבשתי רק בבת מצווה שלי ושל אחותי. הלבוש שלי לא טומבוי אבל לא הכי נשי של שמלות וכאלו. יותר צינס סקיני צמוד נעל גבוה ספורט אלגנט וחולצה.
עקב בקושי נועלת למרות שזה בניגוד לשמלה אין לי בעיה לשים סקיני ועקב קטן. חבר אף פעם לא היה לי...היו בנות שהרגשתי אליהן רגשות כמו אחת שיש לי עכשיו בלב. ויש גם בנים שהרגשתי אליהם.. אחד שממש רציתי ולא רצה וכאב לי.
בקיצור אני מבולבלת... מצד אחד תמיד הייתי רוצה להיות גבר. הנפש שלי כבויה וכואב לי שנולדתי אישה אני לא מרגישה שיש התאמה בין הגוף הביולוגי שלי לבין הנפש שלי .. אני הרבה פעמים ממציאה לי דמיונות בראש שאני בחור ויש לי חברה וכאלו...
אבל כמה אפשר לדמיין נמאס
מצד שני אם אני לא קמה ועושה מעשה אולי קשה לי אם זה שאני בת אבל לא עד כדי כך.
מצד שלישי אני מאוד רוצה ילדים. ומבאס אותי מה עכשיו אני ייעשה ניתוח להפוך לגבר.. גם ניתוח שיצרו לי זיין ובסוף הוא יהיה קטן מדיי ואני לא יוכל לזיין. ואם לא תהיה לי זוגיות. וילדים לא יהיו לי
אז עברה לי מחשבה להביא ילד אחד לעולם ושיגדל להתחיל בתהליך אבל מה זה שווה מה אני ייעשה את זה בגיל מאוחר. וגם למה שאני ייעשה את זה לילד שלי אם כל הכבוד לי.
היום הלכנו לבקר בבית חולים את בן דוד שלי ואישתו היא ילדה בן ראשון. שבאנו בדיוק היא הניקה אז ישבנו אני אחותי ההורים שלי ובן דוד שלי בחוץ בלובי, יפה שם ממש במחלקת יולדות חדשה באיכילוב
הסתכלתי על בן דוד שלי שמחתי בשבילו מאוד באמת אחרי 4 שנים של נישואין סוף סוף זכו להביא ילד לעולם. וגם דמיינתי אותי כגבר שיושב שם ואישתו ילדה
בקיצור כמו שאתם מבינים כואב לי עצוב לי חונק לי וקשה לי שנולדתי בת והייתי רוצה להיות גבר
עצם זה שזה מגיל קטן וממשיך ואני כבר בת 24 זה רק מחזק את זה. אז כן יש לי דילימות
אבל זה לא הופך זה לקל. להפך אני מרגישה כלואה. הנפש שלי עצובה שאני לא יכולה לחיות את החיים שאנימרגישה שצריך.
היום רשמתי בגוגל מאישה לגבר וראיתי משהו בשם בן מלצר. איזה גבר יפה ולא להאמין שהיה בכלל בת.

במידה ואני יביא לעולם ילד/ה ללא נישואין ושיגדל נגיד יהיה בן/ת 12-13 אני יתחיל הליך שינוי מין זה נורא? יפגע בילד/ה? זה מוסרי? אני מאוד רוצה לזכות לילדים.

לעשות שינוי לפני ולוותר על ילדים? לא לעשות בכלל? אם אני יעשה שינוי זה יהיה מלא כולל בולבול... אין לי טעם להראות כגבר ולהיות עם פות.. עדיף לי להישאר בת... אבל קראתי שיוצרים לך או בולבול ממש קטן בגודל של תינוק אז מה שווה? או בולבול סביר שניתן לחדור אבל הניתוח יותר מסוכן..
אם היו מבטיחים לי והיה פתרון שיוצרים לך בולבול נורמאלי ועם זרעונים שאפשר לזיין איתו ולהכניס להריון הייתי עושה ניתוח ועוברת כל התהליך כולל הורמונים.
אבל אין לדעת אולי בעתיד יהיה לזה פתרונות לפחות לאחרים... תמיד יהיו כאלו שהנפש שלהם והגוף לא שלמים מבחינת מגדר.
זה סבל אמיתי...... רק מי שבינכם חווה את זה יבינו. מי שלא זה יראה לו שטויות. בלבול.. טיפשות וכו
אני עד כדי כך סובלת שהיום ראיתי לתינוק את הבולבול כי החליפו לו תיתול וחשבתי לעצמי למה לי אין כזה? למה אני צריכה להיוולד בגוף שלא שייך לי? ולסבול. אני באמת סובלת.
אהה ואני כותבת בלשון נקבה כי מה לעשות בינתיים אם כל הצער אני בחורה.. אז...