אז תיכף נשואים כבר 18 שנים. 2 ילדים דיי גדולים כבר, משבר אמון אחד מצידה והרבה הרבה מחשבות על האם לפרק את החבילה או לא.
נדמה לי לפעמים שהכל בסדר, ואז אני חוזר כמה שנים אחורה כמו בפלש בק לאותו לילה שגיליתי שהיא בגדה באמון שנתתי לה.
אני כבר 3 שנים אחרי סיפור הבגידה ונדמה לפעמים שזה ישאר במחשבות לעד. כל פעם אני מציב יעד חדש שבו אני אומר לעצמי שזה תאריך שבו אני מפיל פצצה על הבית ומתגרש. לא מגיע לילדים בית מפורק, אבל אני מפורק מבפנים. לאחרונה גיליתי שאני לא יכול לבכות, הפסיכיאטר אמר שכנראה בגלל מה שעברתי הגוף עובר סוג של התכנסות והראש מגן עליי.
בבקשה אל תשפטו, אבל אף פעם לא פזלתי ופתאום אני מוצא את עצמי כל היום בטינדר, אולי אמצא לי שם אהבה, מישהי שתהיה מוכנה לאהוב אותי, כי בבית אין לי אהבה, יש לי הכל אבל לא אהבה. אני ממש מתגעגע לחיבוק, נשיקה, מילה טובה. אני פחות מאמין במטפלים זוגיים ..ככה זה לא הפיתרון. אני אובד עיצות.. .תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025