הסתיימה זוגיות אינטסבית של 8 חודשים ואני אומלל, מה לעשות?

שלום לכולם,
לפני שנה בחופש בגדול שבין כיתה ט' החלטתי לעבור לפנימייה למשך תקופת התיכון, ובעצם לעזוב את הבית, את משפחה ואת החברים.
עד שהגעתי לפנימייה לא הייתי בזוגיות שהיא מעבר לנשיקה בלחי ולא האמנתי שאי פעם מישהי תאהב אותי, כמו כן הייתי מבלי הרבה חברים שתקוע רוב הזמן מול המחשב מבלי מטרה אמיתית בחיים(אחד הסיבות שהחלטתי לעבור לפנימייה).
בחודשים הראשונים של הפנימייה יצא לי ליצור קשריים חברתיים חדשים עם חברים חדשים, חיזרתי אחרי מישהי כחודשיים שנראתה מאוד טוב בעיניי, ולבסוף נישקתי אותה ונהיינו ביחד. קוראים לה מאיה(שם בדוי).
בהתחלה לא האמנתי לה שהיא באמת אוהבת אותי והייתי מתלונן על זה הרבה בשיחות של מה את מוצאת בי וכו'
כמו שציינתי קודם לא חוויתי זוגיות קודם, הכל היה חדש לי ולמדתי דברים חדשים על עצמי ועל חיים בזוגיות עם מישהי.
היינו כל הזמן אחד עם השנייה, נכנסנו לתוך בועה מסויימת ומהר מאוד כל מה שהיה לי בחיים זאת מאיה. זנחתי את הלימודים ואת הקשרים החברתיים.
הרבה פעמים האגו הגברי הטפשי שלי גרם לי להתנהג במגעילות כלפי בנים אחרים מתוך רכושות למאיה, עם הידידות שלי מאיה גרמה לי לנתק קשר ומה שנשאר לי בחיים זאת מאיה מבלי מטרה אמיתית.
אני מחשיב את עצמי כבחור איכותי:
1:80+
5 יחידות מתמטיקה אנגלית ופיזיקה
בן אדם איכותי לדיון ומעניין
מתאמן ושומר על אורח חיים בריא
ותמיד איכשהו בהתחלה ראיתי את מאיה מעליי, עברה לי המחשבה לא פעם אחת, של מה מישהי כמוהה מוצאת בי?
אחרי כשלוש-ארבע חודשים, התחיל להמאס לנו אחד מהשניה, היא 3 יחידות באה מבית בעייתי וזורקת את החיים שלה בפח, בלי שאיפות אמיתיות, הרבה פעמים זרקה משפטים כגון "לא אכפת לי למות" וכו'.
הקשר התחיל לשעמם כל מה שהיה לנו בחיים זה אחד את השנייה ואחרי 5 חודשים ביחד נפרדנו בפעם הראשונה, ההתמודדות הייתה מאוד קשה מכיוון שהיא גרה חדר לידי ואני רואה אותה כל יום כל היום בשיעורים בחדר אוכל בכיבוי אורות ופשוט בכל מקום.
אחרי כמה ימים חזרנו שוב אבל זה לא היה אותו הדבר חשבנו אחד על השנייה דברים רעים. נפרדנו שוב אחרי כשבועיים וחזרנו רק מהפחד להשאר לבד ולהתמודד עם הפרידה. הרבה אנשים חכמים המליצו לי איך להתנהג ואיך להתגבר אבל אף אחד מהם לא חווה זוגיות ברמה אינטסיבית שכזאת.
שבוע לפני היציאה לחופש הגדול החלטתי שאני צריך להמשיך הלאה בחיים והזוגיות הזאת תוקעת אותי, וסיימתי את זה אחת ולתמיד, השבוע האחרון היה בין השבועות היותר נוראיים בחיים שלי אממה הרגשתי שירדה לי אבן מהלב. בחופש הגדול נפגשנו כל הכיתה וראיתי אותה מלפרטטת עם גברים אחרים וגם אני פלרטטתי עם בנות אחרות והיה לי קשה עם זה בטירוף, הרבה מאוד רגשות סוערים צצו בי. הרגשתי שהיא ממשיכה הלאה בחיים כאילו כלום, שמחה, נהנת, צוחקת, ואני מתאבל.
קינאתי,
רציתי לנקום,
אבל עמוק בתוכי הבנתי שנקמה וקנאה לא מובילה לשום מקום חיובי, ניסיתי לפרגן אבל לא באמת הצלחתי, הרגשות שלי אליה מעורבים, הסיבות שנפרדתי ממנה הם כי לא הצלחתי לתפקד בחיים האישיים בנוסף לחיים הזוגיות ולכן נאלצתי לבחור ובחרתי בעצמי. ממצב שכל היום הייתי איתה להיות לבד זה שינוי דרסטי. מה שמאמלל אותי הוא לראות אותה מתנהגת כאילו כלום, יוצרת קשרים חברתיים ומסיתה חברים שלי נגדי, כואב לי ויכול לכאוב לי שבועות שלמים.

מה עושים איך מתמודדים? שנה הבאה אני חוזר לפנימייה ואני הולך לראות אותה מול העיניים שלי כל היום, איך להתמודד? הרבה אנשים חכמים אמרו לי שהזמן עושה את שלו, אני עדיין מרגיש נסער בכל פעפ שאני רואה תמונה שלה או אפילו הודעה שלי בווטצאפ הכיתתי, איך להתמודד שחוזרים לחופש, עם המציאות שבה האקסית הראשונה שלי, בשנתיים הקרובות תהיה תקועה לי מול הפרצוף?