העבר לא משחרר, חרדות וסבל נפשי כבד

היי,
אני כרגע בת 18, ממש לפני סיום תיכון. השנים האחרונות היו נוראיות עבורי... לפני מס' שנים עברתי בריונות קשה בבית הספר- בריונות שנמשכה 4 שנים וכללה בריונות פיזית ונפשית מצד הילדים בשכבה. זו הייתה תקופה נוראית ברמות שאני לא יכולה לתאר במילים וקשה לי אפילו לכתוב את זה. בשלב מסויים תפסתי את עצמי בידיים ועברתי בית ספר. ההצקות והבריונות הפסיקו כאילו לא היו. התחלתי כיביכול חיים חדשים אך העבר סירב ועדיין מסרב לשחרר אותי. באותה תקופה נוראית של בריונות לא רק שהיו מכים אותי פיזית אלא גם אמרו מילים ממש נוראיות שהשפיעו עליי.. הבנים כל הזמן היו אומרים שאף אחד לא יתקרב אליי והיו צוחקים שאפילו בחיים לא אצא לדייט. הם היו קוראים לי ''מכוערת'' בכל הזדמנות שהיתה להם.. מילה ששמעתי כל כך הרבה פעמים מהם. הבנות מצדן היו מעבירות אליי ביקורת בלי סוף- אם זה על השיער שלי, איך שאני מתלבשת או בכללי על איך שהפנים שלי ניראות. כל הזמן היה להן מה להגיד.. דברים פוגעים כמו שהעיניים שלי מוזרות ואני ניראת כמו חייזר. כמובן שהכל חילחל... באותה תקופה זה אמנם לא השפיע עליי אבל דווקא אחרי שעברתי בית ספר והכל השתנה הכל למעשה חזר עליי. התחיל לעכל את כל מה שקרה.. זה חלחל אליי. התחלתי להרגיש ש''אם כל כך הרבה אנשים אמרו לי שאני מכוערת ולא שווה בכל מובן שהוא כנראה שזה באמת נכון'' .. נכנסתי לדיכאונות חמורים, פיתחתי הפרעת אכילה שהובילה אותי לתת משקל חמור, התחלתי לחתוך את עצמי... אלה היו השנים הכי רעות של החיים שלי ודבר שהכל הסתיים והייתי אמורה להתחיל בתקופה טובה ולשים הכל מאחוריי זה התחיל להשפיע באמת על החיים שלי. ניסיתי ללכת ל2 פסיכולוגיות, הן לא עזרו לי.
אני לא יודעת כבר מה לעשות, מרגישה שהגעתי למבוי סתום. אז כן, לקחתי את עצמי בידיים והפסקתי את הפרעת האכילה בזמן ואני גם לא חותכת כבר קרוב לשנה אבל כל כך קשה לי עם עצמי. בגלל כל אותן שנים ומה שקרה פתחתי פחד מטורף מאנשים ומביקורת... נמנעתי במשך שנים ממפגשים חברתיים שנתפסו בעייני כמאיימים(עדיין נמנעת) אם זה מסיבות או סתם לצאת.. ושלא נדבר על בנים.. כל פעם שגבר מתחיל איתי הסיטואציה מאוד מלחיצה אותי ואני נהיית צינית ורעה רק כי אני לא יודעת איך להתמודד עם מצב כזה. לא היה לי עדיין חבר, גם לא נשיקה ראשונה ואני לא מצליחה להבין איך יהיה היי פעם אם החרדה החברתית שלי כל כך קשה(לא עברתי איבחון.. זה מה שאני חושבת שיש לי) ואני אפילו לא מצליחה לשבת ליד גבר בגילי באוטובוס בלי להכנס ללחץ ולמצב שיהיה לי קשה לנשום.. אני כל הזמן רואה את הבריונים האלה מול העיניים שלי ממשיכים להקניט ולהקטין אותי, להעביר עליי ביקורת ולקרוא לי מכוערת. אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים, תמיד משפילה מבט ומסתירה את הפנים שלי.
אז כן, אני מקבלת המון מחמאות על המראה שלי בשנים האחרונות אבל לא מאמינה ולא לאחת. תמיד חושבת שמשקרים לי/צוחקים עליי או פשוט לא מאמינה להם. המראה שלי כן השתנה מאוד בשנים האחרונות בלי שבאמת עשיתי בשביל זה משהו... יש רגעים שאני באמת מרגישה יפה ומיוחדת ורגעים אחרים שהם 95% שאני כל הזמן מחפשת מה רע בי. אני כל הזמן מבקרת את עצמי כתוצאה מכל מה שקרה.. מנסה להיות מושלמת. אני כל הזמן מחפשת בעצמי פגמים, מביטה במראה וחוזרת לחדר בדיכאון ושומעת את אמא אומרת לי ''את והחרדות שלך/את והשריטות שלך'', היא לא מבינה אותי. לא מבינה כמה קשה לי. אני בוחנת כל תמונה מיליון פעם, כל יום מוצאת בי משהו חדש שצריך לתקן עם זה שהשמנתי או שאף שלי לא יפה או פשוט כל דבר אחר.. זה לא נגמר. אני כל כך אובססיבית. אני רוצה ללמוד לקבל את עצמי כמו שאני, בלי לחתור כל הזמן לשלמות ולהמשיך לחפש בעצמי פאקים בזכוכית מגדלת כי זה באמת הורס לי את החיים. איך משפרים את הביטחון והדימוי העצמי? אני אני לומדת לקבל את עצמי כמו שאני? זה כל כך קשה לי ככה.. גם עם החרדה. קורה לי המון פעמים שיש לי סחרחורות איומיות ותחושות בלבול שתוקפות אותי סתם ככה.. זה קורה בעיקר כשאני במצבים חברתיים או במקומות עם המון אנשים כמו ברגע שאני נכנסת לקניון.. אני יכולה להיות בסדר ופתאום בשניה שאני נכנסת פתאום תוקפת אותי מן סחרחורת כזו ותחושת בלבול שאני לא יודעת איפה אני נמצאת וכאב ראש ואני נהיית חיוורת.. זה קורה לי גם כשאני סתם יושבת עם המשפחה או אפילו סתם בבית או לפני מבחנים ודברים כאלה. עשיתי בדיקות ולא היה כלום וזה הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו.. שהחרדה אצלי מתבטאת בזה. המליצו לי טיפול בביופידבק אבל הוא לא עוזר. מה עוד ניתן לעזור? והאם אתם חושבים שבאמת ההתקפי סחרחורת ובלבול האלה שתופסים אותי לפעמים גם סתם ככה באמת קשורים לחרדות? בבקשה תעזרו לי.. אני מצטערת על החפירה. אני מרגישה שאני במין מעגל כזה שלא נגמר של סבל נפשי וחרדות. אני לא אוהבת את עצמי, מבקרת את עצמי בלי הפסקה, שוקעת בדיכאונות, חסרת יכולות חברתיות, חרדה חברתית, התקפים איומים של סחרחורות.. איך יוצאים מהמצב הזה? כל כך קשה לי לחיות עם עצמי בשלום ואפילו עם אנשים מאוד קשה לי אפילו להגיד שלום או להסתכל לאנשים בעיניים כי אני מפחדת מביקורת ושאעשה משהו לא נכון ובגלל זה המון פעמיםתופסים ממני אחת שחשה מעצמה וסנובית כשבעצם ההפך הוא הנכון..
שוב סליחה על החפירה