היא מאד תלויה באהבה שלי אליה, איך אני יוצא מהקשר הזה בלי לפגוע?

היי,
אני בקשר ארוך של שש שנים. הכרתי אותה כשהייתי בתקופה קשה רגשית, היא נתנה לי המון בהתחלה מבחינה רגשית. ידעתי שאני מקבל ממנה הרבה אבל כל הזמן הרגשתי שאני בכל זאת לא רוצה אותה כאישה לחיים כי יש לה תכונות אופי שמאד קשה לי איתן (תלותית, לוחצת, לא אחראית, ועוד). בערך אחרי שבועיים היא אמרה שהיא מרגישה שזה לא מספיק לה, שאני לא מתעניין בה, היה לי קשה אבל נתתי לה ללכת ונפרדנו יפה. היא חזרה כעבור שלושה ימים. הקשר המשיך ואני ידעתי שאני מקבל ממנה הרבה מבחינה רגשית (היא מאד עזרה לי) אך לא באמת אוהב אותה ולא רוצה בה לכל החיים. לאחר חודשיים אמרתי לה שאני רוצה להפרד. היא בכתה והתחננה שנישאר. היה לי מאד קשה לסרב, כי באותה תקופה גם אני הייתי זקוק לה, וכן מאד נמשכתי אליה. הפרידה היתה קשה גם לי, אבל אני יותר שקול ממנה ורציתי להפרד בכל זאת כי ידעתי שאני לא באמת אוהב את התכונות שלה. כך זה חזר על עצמו המון פעמים - כל הזמן אנחנו על סף פרידה וכל הזמן חוזרים בגללה. מה שגרם לכך שלא הצלחתי להפרד היה התחנונים שלה והלחצים שלה, שגרמו לכך שלא הייתי מסוגל להיות אמיתי איתה ולומר שאני לא אוהב את האופי שלה, כי זה היה מרסק אותה לגמרי. תמיד היא אלצה אותי על ידי לחץ להגיד כמה שאני אוהב אותה למרות שלא הרגשתי שלם עם זה. אז ניסיתי להפרד ממנה ולתרץ את זה על ידי סיבות אחרות - הסברתי לה שאני לא יכול לתת לה את מה שהיא צריכה, וכדומה. אבל זה לא עזר. גם אם הצלחנו להפרד, היא היתה מתקשרת או מגיעה אחרי כמה ימים או שבועות ושוב לא יכלתי לסרב לה כדי לא לפגוע בה, כי היא תמיד עשתה פוזות והיעלבויות ואני הייתי רגיש לזה יותר מידי (ברור לי שזאת היתה טעות שלי). מה גם שמאד היה אכפת לי ממנה ולא יכלתי לחשוב שהיא בוכה לבד אחרי כל מה שנתנה לי.
כך עברו שלוש שנים! שבמהלכן הקשר הלך והעמיק, תוך פרידות וחזרות שוב ושוב. יש לציין שהיא באמת בחורה חכמה ובעלת עומק ומאד נהניתי לדבר איתה על עצמי ועל הנפש שלי. הקשר לא היה סימטרי כי היא מאד התמקדה בי ובמורכבויות הנפשיות שלי ואני לא ממש התעמקתי בשלה (גם מהסיבה הזו רציתי לעזוב כל הזמן - לא היה לי נעים לקבל תוך ידיעה שאני לא נותן חזרה, ולא הרגשתי רצון לתת חזרה, כי לא הרגשתי שאני מעוניין בה בתור אישה לחיים, ולא רציתי להעמיק את הקשר).
אחרי השנים האלו היה פעם אחת שסוף סוף היא בעצמה רצתה להפרד. בשלב הזה אני כבר הייתי במצב שהרגשתי שאני לא יכול בלעדיה. ואז כעבור חודש אני זה שחזרתי אליה באמונה שזה יכול לעבוד ושאחרי כל מה שעברנו אולי היא הכי מתאימה לי. זאת היתה טעות איומה. היתה לנו תקופה קצרה טובה ואחריה שוב רע. עברו מאז עוד שנתיים וחצי שבהן בעיקר מריבות והאשמות כלפיי שאני לא באמת אוהב אותה.
עכשיו אני רוצה להפרד סופית ומרגיש שלא יכול יותר. הבעיה היא ששוב היא לא נותנת להיפרד. היא לא נותנת לי ללכת. אומרת שאני לא מספיק נלחם על הקשר ושאף פעם לא באמת אהבתי אותה. אני מלא רגשי אשם וקשה לי מאד.
איך משתחררים מהקשר הזה???