למה אנשים בטוחים שבסוף כל אחד מוצא את אהבת חייו? יש אנשים שלא

היי, חברים.
יש דיעה רווחת בחברה, שבסוף כולם מוצאים את אהבת חייהם.
אז עובדה שיש אנשים שלא, לי למשל יצא להכיר כמה רווקים בני יותר מ60 בלי אישה וילדים, שטענו שהם רווקים כי עד עכשיו לא מצאו מישהו, לרובם כן היו קשרים, גם רציניים, אך בסוף לא....
יש גם אנשים שמתים רווקים בגיל מבוגר ללא שום אישה או ילדים.
גם ההורים שלי נניח גרושים, התגרשו כשהייתי בת 7 אחרי 11 שנות נישואין, יש לי אחות שגדולה ממני בשנתיים, הם עכשיו ממש כבר לא אוהבים אחד את השני ואפילו שונאים, אני לא חושבת שהם מגדירים אחת את השני כאהבת חייהם (למרות שבתחילת הקשר בטח היו בטוחים בכך), שניהם עד עכשיו לא מצאו זוגיות וגם לא נראה שימצאו, סבורה שהם פשוט ימותו בידיעה שלא מצאו מישהו שהוא אכן אהבת חייהם.
כמוהם, שליש מהאנשים בגיל שלי גם עם הורים גרושים וכנראה גם הוריהם עם אותו גורל.
אולם אכן רוב האנשים כן מוצאים מישהו שהם מגדירים אותו אהבת חייהם עד סוף החיים, אבל חלק גדול לא.
נפרדתי לא מזמן מבן זוג שהייתי איתו שנתיים וחצי, הכרתי אותו בסוף גיל 18 כשלרוב האנשים בגיל שלי כבר היו כמה אקסים, אני אמרתי לכולם לא וחיכיתי לאחד שלי, הייתי בטוחה שבטח אם אמצא מישהו הוא יהיה הראשון והאחרון, אך לפעמים הבעיה היא לא בי, בתחילת הקשר איתו הכל היה מושלם וחשבנו כבר להתחתן, איך תהיה החתונה שלנו, איך נקרא לילדים והוא אמר שהוא מת כבר להציע לי נישואין, עם הזמן גיליתי איזה מין בן אדם הוא באמת, וגיליתי עליו צדדים שלא ידעתי מיקודם והבנתי שזה לא זה ושזה לא בן אדם שאני רוצה לחיות איתו לכל החיים, אני לא מגדירה אותו כאהבת חיי למרות שמיקודם כן הגדרנו אחד את השני כך.
תמיד כשמישהו צעיר מתלונן שהוא רווק כולם ישר אומרים לו ״אל תדאג, גם שלך יגיע״, תבינו שלא, לא בהכרח גם שלו יגיע.
למישהו בן 60 שיתלונן שהוא רווק כבר יהיה קשה להגיד את אותו משפט.
אפילו רווקים צעירים בדרך כלל בטוחים שבסוף כן ימצאו את אהבת חייהם
אם שליש מההורים גרושים, זה אומר ששני שליש נשואים וגם השני שליש האלה לא תמיד חיים בנישואים מאושרים, כשהייתי בבית של האקס שלי שמתי לב שההורים שלו לא אוהבים אחד את השני וצועקים אחד על השני ולא רוצים בכלל לדבר, וכשנאלצים לדבר מדברים אחד לשני בזלזול, פשוט חיים ביחד כמו גרושים אבל לא מתגרשים כי כבר בגיל 60 אין כל כך טעם, כנראה אם היו בני 25 היו מתגרשים אבל עכשיו כבר אין טעם, יש הרבה נשואים כמוהם, שכבר לא אוהבים אחד את השני, גם דודה שלי ככה, אולם פורמלית נשואים אך מרגישים לבד.
ואני לא חושבת שמישהו שלא מצא את אהבת חייו זה בהכרח כי הייתה אמורה להיות לו אבל עשה טעות, אין מישהו שלא רוצה ולא מחפש אהבה, אפילו בעלי חיים מחפשים, זה הטבע, ככה החיים בנויים.
ואם מישהו בא למישהי והיא אמרה לו ישר לא, כנראה היא פסלה אותו ישר בגלל מראה חיצוני ולדעתי זה לגיטימי למדי לפסול בגלל זה, חלק חשוב בזוגיות זה גם משיכה ואם אין משיכה, או שיותר גרוע, משיכה חד צדדית שבה אחד הצדדים כל הזמן מנסה ואילו הצד השני רק מוטרד ונגעל קשה לנהל כך זוגיות כייפית, אם לאותו בן אדם יש אופי טוב אז עדיף שיהיה ידיד, אבל בן זוג זה פחות מתאים.
אשמח לשמוע את תגובתכם על מה שכתבתי