היינו בזוגיות של כמה חודשים והיה ממש כיף מכל הבחינות באמת
ידעתי לגרום לה לצחוק שהיא הייתה עצובה
וכנראה אם הזמן היא ראתה שיש לי קרבה טובה להורים שלי ואני דיי מכבד אותם.
ואז עם כל הנושא של הקורונה שפתאום נפל על כולם קבענו יום לפני שנפגש וניהיה ביחד.
בבוקר אמא שלי התקשרה ואמרה שעדיף שלא אסע, שעכשיו ממש מסוכן, אף אחד לא יודע איפה היא הייתה ועדיף להתרחק קצת, אז עשיתי חושבים, ראיתי שבחדשות כבר מתחילות הגבלות של בידוד אז כתבתי לה שעדיף לשנינו בינתיים להיות כל אחד בבית שלו, והיא לא ענתה יותר
אחר כך שהתקשרתי לראות מה קורה היא פתאום אמרה שמבחינתה זה נגמר, שאין לי דעות משלי, שאני לא יכול לנהל חיים משלי עושה מה שהורים שלי אומרים, ושלא מתאים לה להיות בקשר ילדותי שכזה
וזהוא פה זה נגמר
וכזה כל כך כואב לי בלב
שאני לא מספיק גבר? יש לי הכל בחיים הכל, אפילו דירה משלי, עובד ומצליח, נראה ממש טוב, עבדתי על עצמי כדי להגיע לכל זה ועכשיו כל מה שבראש שלי שהיא זרקה אותי כי מה? כי אני 0? אני ילד? לא בוגר? המחשבות האלו לא מצליחות לצאת לי מהראש
המחשבות האלו ירדפו אותי כל הזמן?
איך בכלל מתחילים לנווט מכאן? מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025