לפני כמה שבועות נפלה עלי משקולת ענקית והודיעו שמתנדבי נוער מפסיקים לעשות משמרות במדא. לפני שבוע הודיעו לי מההנהלה שאני יכולה לבוא לעשוץ קורס, ולענות לטלפונים במוקד(לא לצאת לשטח או משהו, רק לענות לטלפונים) כשסיפרתי על זה להורים שלי הם התחילו לצעוק עליי רק על עצם העובדה ששאלתי אם אני יוכל ללכת לעשות את הקורס כי אני מסכנת את כל המשפחה ובלה בלה בלה, הם אמרו לי לא, לא נתנו לי להסביר להם שזה המוקד של מדא, ושם שומרים על ההנחיות כי זה לא איזה מועדונית נוער, אבל קיבלתי רק צעקות ועונשים כי אני ביקשתי.
אני כבר במשך שבוע מנסה לשכנע אותם, אבל הם לא נותנים לי להשחיל מילה בין כל הצעקות שלהם. אני הגעתי למצב שאני בוכה 4 שעות בממוצע כל יום כי אני פשוט מתוסכלת. מדא זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם, יותר מהכל, ואני בדיכאון נוראי מאז כל השיט הזה של הבידוד. ההורים שלי אמרו שהם מצטערים שהם ככה אבל זה לטובתי. כשאני מבקשת מהם נימוקים אני מקבלת צעקות, כשאני מנסה חהסביר להם אני מקבלת עונשים. זה ככה כל הזמן וכבר נמאס לי. אני לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025