איך מתמודדים עם "בגידה" ומשבר בעקבות פרידה?

שלום לכולם,

בחיים שלי לא כתבתי פוסט כאן, אך לפני כמה שעות קיבלתי בשורה שגרמה לי לתחושה של גועל, שכול וכאב והייתי חייב למצוא היכן לשפוך את הלב.

חיפשתי בגוגל ״איך מתגברים על בגידה״ ?
הגעתי לכאן ומצאתי סיפור עם קווי רגש דומים שגרם לי לרצות לשפוך את הלב על המחברת, אני לא יודע אם יש טעם לכתיבת השורות הללו, אך כולי תקווה שתוכלו לשפוך לי אור ונקודות מבט שונות על המצב שבו אני נמצא, לשתף מקרים דומים ודרכי התמודדות.

לפני שאכתוב את הסיפור, אני רק רוצה לציין שהקשר שעליו אפרט הוא הקשר העמוק ״הראשון״ שלי, הקשר הראשון שהרגשתי בו רגשות אמיתיים לבן אדם שהייתי למולו.

בחצי שנה האחרונה (מתחילת שנת הלימודים), פיתחתי רגשות לבחורה הראשונה שבאמת ריגשה אותי בחיי, אחת כזאת שהלב על 200 שאתה מדבר איתה, כולך מזיע בטירוף שאתה פוגש אותה או שתימצא איתך בחדר (לומדים באותו תואר ביחד), אחת שבשבילה אתה מוותר על הרצאות בשביל לגנוב עוד כמה שעות במיטה, אחת שאתה מגניב עליה עוד כמה מבטים בזמן שהיא ישנה ואתה פשוט אסיר תודה ליקום על מה שאתה חווה.

הבחורה המושלמת מהסרטים.

אתה כל כך בתוך זה, שאתה מתחיל להיות אובססיבי, לא במובן של לדעת מה היא עושה בכל רגע, במובן שאתה ממש חרד מזה שלא יילך לך איתה.

בחודשיים הראשונים, כך הרגשתי (אני באמת מאמין שגם מבצד השני) שהכל היה פרפקט.

רצה הגורל וזו הייתה המערכת הרצינית הראשונה שלי (עד לפני כן לא מצאתי מישהי שגרמה לי לכל אותו שטף רגשות והיינו יוצאים תקופה ונפרדים כידידים), ואחרי חודשיים של מפגשים אינטנסיביים היחסים החלו להפוך לקרים עד לבסוף הבנתי ממנה שהיא לא מעוניינת בקשר רציני (על אף שמהיום הראשון אלו היו הכוונות שלי והיא ידעה זאת בפירוש).

לקראת הסוף שהגיע - השיחות הפכו יותר ויותר קרות, כבר לא היינו על 120, היא הדחיקה את ״שיחת יחסנו לאן״ ובסוף (לאחר שחתרתי להבין מה קורה) אמרתי לה שתיקח כמה ימים ותחזיר לי תשובה, כן או לא בלי משחקים.

כמובן שהיא לא חזרה אליי ורק שלחה הודעה לאחר 10 ימים שבהם אמרה שהיא מרגישה שהדברים נשארו מעט פתוחים ושהיא לא בנוייה לקשר כרגע, ״אתה מדהים״ וכל מיני אמירות זה לא אתה זה אני.

האמת היא, שהתאבלתי עליה, בכיתי עליה, העברתי אינספור במחשבות עליה - מה לא עשיתי נכון ? למה זה קורה לי ? איך היא ממשיכה כאילו כלום ?

כאב לי על האובדן, כל כך.

איבדתי חבר מאוד קרוב בפיגוע ועצוב ככל שזה ישמע אותו כאב שכול ששורט כל כך בלב חזר ופגש אותי כמה שנים אחרי.

עבר חודש מאז הפרידה ולצערי, היא נמצאת מאוד קרוב אליי ביום יום, נפגשים ונמצאים באותה סביבת חברים, על אף כל העצב עד להיום, עוד הייתה לי תקווה, שאולי נחזור כי באמת ראיתי בה את ה״בחורה המושלמת מהסרט״.

עד היום.

היום, גיליתי בפליטת פה, שיום אחרי שאמרתי לה שתיקח כמה ימים לחשוב ולהחזיר לי תשובה כנה, היא כבר שכבה עם מישהו מהעיר שלה, עוד לא עשיתי את החיבורים והניתוחים עם עצמי אבל אני מניח שהיא הכירה אותו עוד שהיינו ביחד.

איך ששמעתי את פליטת הפה הזדעזעתי, הרגשתי נבגד, מתוסכל, במקום שאני לא מבין מה קורה לי.

הבחורה הזאת היא מרכז, מושכת את כולם, הנסיכה של התואר, מסובבת את כולם על האצבע הקטנה, הכל הולך לה בקלות ובלי יותר מדיי קושי.

אחרי כל זה, אני עדיין מרגיש, עד כמה סוראליסטי שזה ישמע ואף אולי שבזמן כתיבת שורות אלו היא שוכבת עם אותו גבר, שאני עדיין ״הייתי רוצה אותה״.

אני פשוט שבור, הנחמה היחידה שלי היא שבגיל 25 מרגיש לי שלמדתי עוד שיעור גדול לחיים ואני מתמודד עם משברים מסוגים שלא הכרתי.

אני באמת אשמח שתגידו לי מה אתם חושבים, מה עליי לעשות, למה היא עדיין מהדהדת לי בראש ולא מרפה ממני ?

לא רק שנפרדנו היא כביכול גם סוג של תקעה לי סכין בגב ואשכרה בגדה בי, אז למה אני לא משחרר ממנה, למה אני עוד תולה בה תקוות ?

למה היא היתה דלוקה שלא התייחסתי אליה יותר מדיי (בתום לב) ושהענקתי לה את הלב שלה היא פשוט דרכה עליי ?

אשמח לזוויות התבוננות שלכם מהצד, להבין אם זה שיעור לחיים ומה עליי ללמוד להבא.

תודה לכם.