הזוגיות הרצינית האחרונה שהייתה לי הסתיימה לפני שנתיים, אהבה ראשונה מה שנקרא
מאז לקח לי להתגבר על זה כשנה בערך ולא רציתי שום דבר אחר
ובשנה האחרונה אני מרגישה שמיציתי את היותי לבד, למרות שאני צעירה והכל בת 22 , אבל יש לי את תחושת הבדידות. אני לא לבד לבד, יש לי משפחה תומכת חברים חברות , אבל בעניין של הזוגיות והגבר בחיי זה חסר לי.
אני בחורה שמודעת לעצמי אני נראית טוב גברים כן מתחילים איתי ולפעמים גם הפוך אין לי בעיה להתחיל עם מישהו, אבל אף פעם לא יוצא מזה משהו רציני, או שהקשר מתנתק מעצמו מחוסר עניין או שמי שרוצה אותי אני לא רוצה או ההפך , ואני מוצאת את עצמי כבר שנה במרתון של יציאות ודייטים כושלים ומגיעה השאלה ״ מה לא בסדר איתי? אני גם יודעת טוב מאוד מכל הנסיון שהיה לי עם גברים מה אני רוצה . איך אני לא מצליחה להיכנס למערכת יחסים נורמלית ? אני מסתכלת על חברות שלי , רובן במערכות יחסים , וטוב להן , ורק אני רווקה ,כל פעם מגיעה אליהן עם סיפור על מישהו הזוי אחר והשיחה נגמרת במשפט ״ כל ההזויים עליי ״ וצחוקים. ובאמת שלא חסר לי מה לתת , אני אוהבת לאהוב , אני לא טיפשה אני אשת שיחה , יש לי שאיפות בחיים , אני בן אדם חברותי מאוד , שמח , יש לי ביטחון עצמי גבוה , אני נראית טוב(לא שזה אישיו כן? לא הכל זה מראה חיצוני, אבל בואו גם זה חשוב) , אז מה הבעיה? וזה יוצר אצלי תחושת תסכול מטורפת , באיזשהו מקום אני מרגישה שאני רודפת את זה יש לי מודעות עצמית, אני כן ממלאה לעצמי את החיים בדברים אחרים שלא קשורים לזה, בתחביבים שלי ובאנשים שאני אוהבת אבל זה לא אותו דבר , כאילו מרוב שבאלי את זה אני מרגישה שזה פרנציפ לא מגיע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות