אני יוצאת עם בחור כבר כמה חודשים, הבחור חמוד, אופי טוב, עדין והוא מוצא לי חן.
היו לנו מריבות אבל הסתדרנו, בנוסף לפעמיים אני נמשכת אליו יותר ולפעמיים פחות.
יש ביננו מגע אך לא שוכבים מטעמי דת.
אני כיום מתחילה עבודה חדשה וקצת תובענית ועושה גם תואר שני.
הוא סיים תואר ועבד אך פוטר בעקבות המצב ומאז לא מוצא מקום עבודה אחר בתחום.
אנחנו רוצים לקדם את הקשר אך מפריע לי שלא עובד ולכן אני לא ממהרת לכך.
מצד שני אני מפחדת "להמר עליו" ולבזבז את הזמן לשנינו בכל זאת אני כבר 25.
הוא מאוד משתדל אבל לא מצליח וזה יוצר מתח בקשר המשפיע עלי ועליו.
אני לא רוצה להתחתן עם בחור מקסים ככל שיהיה אך מנגד חסר עבודה ובכך לפתוח את חיי הנישואים , זה נראה לי לא בריא לזוג טרי מצב כזה.
אבל חבל לי לאבד אותו יש לי רגשות אליו.
חשבתי אולי להמשיך לצאת איתו אפילו שנה ובכך לסיים את התואר ולהתרגל לעבודה החדשה ולקוות שימצא עד אז עבודה ובכך נוכל לסגור ולהתחתן.
האם כדאי לחכות? אני באמת לא יודעת מה לעשות.
האם גיל 25 זה כבר לחוץ לבחורה וחבל על הזמן שלה?
אני קוראת כאן על בנות 30 פלוס שרוצות להביא ילד לבד כי אין להן זוגיות ומפחדת להיות כמוהן.
גם לחץ חברתי, מלא חברות שלי התחתנו וחלק כבר בהריון וזה גם מכניס ללחץ. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות