היי , במהלך השנים עברתי תקופות לא קלות בהן כל הלחץ הלימודי שהיה בבית הספר יחד עם הכפייה הדתית והניסיונות לחרם הרסו אותי לגמרי. הפכתי לקר מאוד ,ביישן ,ובעקבות הכול גם קיבלתי מעי רגיז וכאבים כרוניים בכתפיים - חיים שהם לא חיים. בכיתה שלי אני שקוף אין לי חברים , אין לי שמחת חיים ובמיוחד לא תקווה. אני לא מרחם על עצמי אבל יש את הפעמים שאני יושב לבד ושואל למה זה מגיע לי , כל דבר בא בהרבה קושי ותסכול . הרבה אנשים אומרים שהם רוצים להתאבד , גם אני רציתי כי אין שום דבר מיוחד בי אני בטוח שאני לא נראה טוב ואפילו שהעזתי ושלחתי לילדה מהכיתה שלי את מה שאני מרגיש כלפיה בסוף יש לך חבר ועכשיו אני יושב איתה באותה כיתה וכולי מובך . אבלבכל זאת אין לי אומץ לעשות את זה . אני אבוד וכך אמשיך עד שאפול לגמרי .
תודה אם קראתם והקשבתם לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות