אני וחבר שלי שנה יחד. הוא קטן ממני בכמה חודשים. 8 חודשים מתוך בקשר שלנו אנחנו היינו תחת מגפת הקורונה ככה שזה יצר שגרה משעממת, שאי אפשר לצאת, ואין הרבה על מה לדבר. אני מנסה לשתף אותו בדברים שאני עושה ומספרת לו הכל כדי לייצר נושאי שיחה, אבל הוא לא עושה אותו דבר, והוא יכול. הוא לא משקיע מספיק מאמץ כדי שנדבר, ואנחנו לא מדברים הרבה.
אני כן מאמינה שכשתגמר הקורונה יהיה לנו פחות משעמם. בתור זוג בהתחלה היה לנו סופר כיף אבל הכל דהה יחד עם הסגרים והקורונה.
משהו נוסף הוא שאני כל הזמן מפרגנת לו, שהוא חכם, שהוא יפה, כמה שאני אוהבת אותו וכמה שזכיתי, אני אומרת לו כל הזמן , ועכשיו שמתי לב, שהוא לא עושה את זה, אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה הוא הסתכל עליי ואמר איזה יפה את, או כמה אני אוהב אותך. וזה הדברים הקטנים שמאוד משנים.
אני לא יכולה אבל לבקש ממנו לייצר שיחות ולהחמיא לי ולהגיד שהוא אוהב אותי, אתם מבינים רת האבסורד? זה צריך לבוא ממנו, אחרת זה חסר טעם.
איך אנשים יחד 30 שנה ואני שנה איתו ואני מתחילה להיות מעורערת?
הוא נורא דומה לי, ואנחנו נורא מתאימים, ואני יודעת שאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות