הבית שלי מרגיש לי בית כלא ההורים שלי ממש קשים אלי ולא מנסים אפילו טיפה לנסות להבין אותי ההורים שלי הם די פרימיטיביים והורים של פעם זה אומר שהן חושבים שזה לא מתאים שאישה תסתובב ברחוב כשחשוך וזה דופק אותי כל כך כל בילוי עם חברות יש את הריב הקבוע עם ההורים שלי על השעת חזרה. היום חברה שלי רצתה לצאת איתי להליכה של שעה הם לא נתנו לי כי "חשוך בחוץ" והשעה הייתה כולה שש ( ושתבינו אני עוד מעט בת 15)
לחזור בלילה זה בכלל בגדר חלום בשבילי כל פעם שאני מבקשת מהם הכי לחזור מהיומולדת מאוחר הם אומרים לי שרק בגיל 18 הם יתנו לחזור אחרי שמונה בערב. וזה משגע אותי הם פשוט מרחיקים אותי בכוח מחברים הורסים לי את החיי חברה
מישהו פעם אמר לי "תהני אלה השנים הכי יפות החיים" ואז פשוט הבנתי כמה ההורים שלי גוזלים ממני וכמה חוויות אני מפספסת בגללם וזה כל כך כואב.
אף אחד עד היום לא הצליח לעזור לי... שנה שעברה הייתי אצל היועצת של הבצפר והיא סתם לא עזרה לי והיא אפילו אמרה שהיא מבינה את ההורים שלי..
ופליז אל תגידו לי "הם דואגים לך" "הם אוהבים אותך" כי הם לא! הם פאקינג לא!! אני "העול" בחיים שלהם אני מבחינתם הילדה הכלבה הזאת שכל הזמן רבים איתה הם כל כך מורידים לי את הביטחון בלי שהם שמים לב אפילו ולפעמים גם יש בנינו אלימות פיזית
לא יודעת כבר מה לעשות אף אחד בעולם לא מבין אותי בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות