שלום,
לא בטוח שזה המקום הנכון אבל שיהיה.
שירתתי בצבא כ10 חודשים, חלק קטן מהזמן כלוחם והשאר כתומך.
השירות שלי היה קשה מבחינתי ומלווה בדכאונות, כדור שלג של קשיי הסתגלות עד ליציאה של פרופיל 21 נפשי (סעיף קשיי הסתגלות למערכת הצבאית).
פחות משנה לאחר מכן אני בשירות לאומי, כרגע, ומרגיש חוסר סיפוק בחיים, במיוחד מהצבא. חבריי בדרך לקצינות, מכ"ים ובכללי מנהלים מערכת יחסים טובה עם הצבא, לעומתי, בעל קשיי הסתגלות, ו(לפי הרגשתי) סוג ב'.
איני ציוני מאוד והדת אליי לא מדברת. אך אני מאמין בהגנה על המדינה ובאינטרסים פוליטיים לטובת ישראל (מרכז-ימין).
כשאני ניצב מול חיילים או חברים חיילים אני מרגיש נחות ומבוזבז, נמצא באותו גיל של אנשים שעושים עבודה קשה וחשובה, ורק אני לא מסוגל.
נמאס לי להיות הלא מסוגל, אני רוצה גם לנשום אבק דרכים, למען אינטרס אישי של בנייה עצמית וכמובן תרומה למדינה (הגנה על אנשים בעיקר).
חלומות רודפים אותי מדיי פעם בהם אני מדמיין שאני עוד משרת, ובקרבי. מחשבות שרצות, ורגשי נחיתות בכל פעם שאני נתקל בלוחם (וזה קורה המון מן הסתם).
מקרוביי אינם לוקחים ברצינות את עמדתי ומייעצים בעדינות להמשיך הלאה.
אני לא מתחרט שיצאתי מהצבא, שכן חלק מהשיחות עם קבנים ופסיכאטרים היו מנווטים כדי להגיע להקלות וליציאה בסוף. היה לי קשה, הגעתי עם בטחון עצמי וחיי חברה גרועים, שוקיסט אמיתי.
נאבקתי אך נכשלתי, נשארתי יתום מהצבא ללא תחושה שהפרק הסתיים.
השירות הלאומי גם כן אינו מספק, ואני מרגיש שאני מסוגל לו ניתנה לי אפשרות שניה לשרת ביחידה קרבית כמין המניין, לחוות, להתרגש, לסבול, להתאחד עם חברים ולהגן על מדינת ישראל, מולדתנו.
איך אוכל לדעת מה באמת אני רוצה מעצמי? לאן עליי לפנות כדי לקבל תשובה?
ולא, איני מסוגל כרגע להגיע לתשובה עם עצמי.
זו דילמה ענקית, בין שלוש שנים חדשות ונוספות לשירות שיסתיים בגיל 23-24
לבין להתחיל לימודים אקדמיים.
תודה לעוזרים, מקווה שיינתן מענה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות